Page 29 - medorledor01

‫החלטתי להיות מאושרת‬
‫מאת רבקה נעים‬

‫פרק א’ ‪ -‬משהו עוד היה רדום בי המשך‪...‬‬

‫כשנה לאחר אותו ערב שסימל עבורי את ראשית החופש מאותם עונשים מכבידים‬
‫וניסיון למתוח קו חדש ביני ובין אבא‪ ,‬עמדו הוריי לנסוע לסוף שבוע בצפת יחד‬
‫עם החברים שלהם‪ .‬פעם בשנה‪ ,‬לקראת סוף שנת הלימודים בבית הספר ותחילת‬
‫החופש הגדול‪ ,‬הם נהגו לצאת לנופש ותמיד בעיר צפת עם החברים שלהם‪ .‬היו להם‬
‫כמה קבוצות חברים‪' ,‬החברים מהמלחמה'‪ ,‬ו'החברים מכפר סירקין'‪ ,‬לאבא היו גם‬
‫'חברים מהעבודה'‪ ,‬בדרך כלל גברים שאת הנשים שלהם הוא לא הכיר וגם כמה שאני‬

‫"באמת? גם אני כתבתי מקודם גלויה לחברה שלי מפתח‬ ‫לא יודעת אם בכלל היו להם נשים‪ ,‬ולאמא היו 'חברים‬
‫תקווה"‪.‬‬ ‫מהציור'‪ ,‬גם הם גברים שאני‬

‫"יופי‪ "...‬ענה בסתמיות‪.‬‬ ‫לא בטוחה אם לכולם היו נשים כי אמא אף פעם לא‬
‫לא הרפיתי‪" .‬למי אתה כותב מכתב?"‬ ‫דיברה עליהן וכנראה שגם לא הייתה חברה שלהן‪.‬‬
‫"לחברה שלי" השיב והפעם קולו לא נשמע סתמי‪ ,‬הוא‬
‫'החברים מהמלחמה' היו החברים הכי טובים ואיתם הם‬
‫הישיר‬ ‫עשו את רוב הפעילויות ויצאו לנופש הקבוע פעם בשנה‬
‫כלפיי מבט גלוי כאילו הוא מאוד שמח לבשר לי על כך‪.‬‬ ‫לשבוע בצפת‪ .‬בדרך כלל הם ישנו בדירה גדולה שאותה‬
‫הרגליים שלי התחילו לרעוד והנשימות שלי נעשו כבדות‪.‬‬ ‫חלקו שלוש או ארבע משפחות שהתפזרו בין שישה‬
‫ואז ניתרתי מעל המדרגה שעליה ישב‪ ,‬ומדלגת על‬ ‫חדרים‪ .‬לפעמים הדירה הזו הייתה תפוסה כי הם לא הזמינו‬
‫שאר המדרגות בכפולות של שתיים במהירות מהקומה‬ ‫אותה בזמן ואז הם היו נוסעים לצפת באוטובוס ומגיעים‬
‫השלישית עד למטה‪ .‬מאז לא ראיתי אותו יותר‪ .‬הוא‬ ‫לתחבורה המרכזית‪ ,‬ושם חיכו להם ה"מאכערים"‪ ,‬כך אבא‬
‫קרא להם‪ ,‬שקפצו ועטו עליהם והציעו להם כל מיני דירות‬
‫הפסיק לבוא לנופשים‪ .‬יום אחד שאלתי את אמא‬ ‫ב"מחיר מציאה"‪ .‬אמא אמרה ש"הדירה הקבועה" היא הכי‬
‫למה אבירם כבר לא מגיע והיא אמרה שההורים שלו‬ ‫טובה וכל פעם שהם נתקעו בדירה אחרת זה היה בתנאים‬
‫אמרו שהוא כבר משתעמם ושיש לו דברים יותר חשובים‬ ‫ממש גרועים‪ ,‬ואבא היה מתערב מהצד וזורק ש'אחרי‬
‫לעשות‪" .‬יש לו אפילו חברה‪ "...‬הוסיפה עוד מידע שלא‬ ‫סיביר אי אפשר להגיד על שום דירה תנאים גרועים'‪ .‬אני‬
‫ביקשתי לדעת ותהיתי כמובן אם זו אותה חברה שהוא‬ ‫הלכתי איתם כמה פעמים ואף פעם לא ממש נהניתי‪.‬‬
‫כתב לה אז מכתב בחדר המדרגות של דירת הנופש‬ ‫למרות שבדירה היו שישה חדרים‪ ,‬זה היה צפוף מדי‬
‫בצפת‪ .‬האמת שגם לי נעשה מאוד משעמם וגם לי לא‬ ‫לכמה משפחות ביחד‪ .‬רוב הילדים של החברים שלהם היו‬
‫היה כבר מה לעשות בנופש בצפת‪ ,‬המבוגרים דיברו לרוב‬ ‫קטנים וצעירים ממני‪ .‬היחיד שהיה בגילי‪ ,‬יותר נכון מבוגר‬
‫בשפות שלא הבנתי‪ ,‬קצת גרמנית וקצת פולנית מתובלת‬ ‫ממני בשנה‪ ,‬היה אבירם‪ ,‬הבן של ציפורה ונחמן‪ .‬ראיתי‬
‫אותו רק ארבע פעמים והייתי בטוחה שאני מאוהבת בו‬
‫ברוסית‪ ,‬ואף פעם לא‬ ‫ושאולי פעם נתחתן ויגידו שזה ממש סיפור יפה שההורים‬
‫הבדלתי ביניהן‪ ,‬כולן נשמעות לאוזניי קשות‪ ,‬מחוספסות‬ ‫היו חברים "משם" והילדים שלהם התחתנו‪ .‬אבל הוא אף‬
‫וחסרות חן‪ .‬הילדים הקטנים גם כן שיעממו אותי‪,‬‬ ‫פעם לא דיבר איתי ממש והעדיף לשחק עם הבנים אפילו‬
‫היו עסוקים במשחקים המטופשים שלהם ובמריבות‬ ‫שהיו קטנים ממנו‪ .‬בנופש האחרון שהיינו יד‪ ,‬הייתי אז‬
‫וצווחות ילדותיות ואני התמניתי על ידי המבוגרים על‬ ‫בת ארבע עשרה‪ ,‬עמדתי לצאת מהבית לקנות במכולת‬
‫עמדת הבייבי‪-‬סיטר‪ .‬הם הצליחו לנצל אותי על ידי מתק‬ ‫מתחת כמה מצרכים שביקשו ממני‪ .‬איך שיצאתי מפתח‬
‫שפתיים והתרפסות‪" :‬תמר'לה‪ ,‬תעשי טובה‪ ,‬תעסיקי את‬ ‫הדירה ראיתי את אבירם יושב על שקוע כולו בכתיבת‬
‫הקטנים בסדר? אין כמוך עם הסבלנות שיש לך‪ ...‬תראי‬ ‫מכתב‪ .‬כשעמדתי לעבור שם הוא זקר ראשו ונדחק לקיר‬
‫איך הם אוהבים אותך‪ "...‬ואני הייתי נתקעת עם חמישה‬ ‫על מנת לתת לי לעבור‪ .‬תהיתי אם זו שעה טובה לפתוח‬
‫זאטוטים בגילאי שלוש עד עשר‪ ,‬וצריכה להפעיל אותם‪,‬‬
‫ללמד אותם משחקים ושירים ולנסות לשעשע אותם כדי‬ ‫בשיחה שאולי תוביל לסיפור האהבה הגדול בינינו‪.‬‬
‫להרחיקם מהמבוגרים שלא יפריעו להם בשיחות עם‬ ‫"הי‪...‬מה אתה עושה?" אמרתי לו בעמדי ממש מעליו‬
‫מהססת אם להמשיך ולדלג מעליו או פשוט להתיישב‬
‫הסיגריות‪ ,‬במשחקי הקלפים ובכל‬
‫הישיבות והדיבורים‪ .‬על מה יש להם כל‪-‬כך הרבה לדבר‪.‬‬ ‫לידו‪.‬‬
‫פעם אחת ניסיתי להקשיב‪ .‬מידי פעם הם שכחו את כל‬ ‫"כותב מכתב" הוא ענה בטון צונן‪.‬‬
‫ה"ידישקע" ועברו לדבר בעברית‪ .‬ניסיתי להבין מה כל‪-‬‬
‫כך מעניין שם כי הם דיברו בלהט והתרגשות‪ .‬הם דיברו‬

‫‪29‬‬