כל הפוסטים בעמיר ברדה

מאת: עמיר ברדה-בוסידן הספר הזה לא נולד על שולחן הכתיבה, אלא בתוך סערת רגשות שנמשכה עשור. הוא נכתב בין חיוך

המספר 150 הוא הרבה יותר מסימן דרך כרונולוגי; הוא עדות חיה ליכולת של רעיון להפוך למציאות נוכחת, יציבה ופועמת. בעולם

קצב, תשתית ורצף. שלוש מילים שנשמעות כמו מונחים של פרויקט הנדסי, אבל הן אולי הדרך המדויקת ביותר להבין שינוי אנושי

בלילות של סוף שנה יש רגע כזה, אחרי שהבית סוף סוף נרגע, שבו אפשר לשמוע את השקט. הצליל של המקרר,

יש מילים שמזכירות לנו מי אנחנו, גם כשהעולם סביבנו משתנה. שלוש מהן הן חיבור, תקווה ותיקון. שלוש מילים פשוטות שמחזיקות

יש רגעים שבהם הזמן נעצר. לא מפני שהשעון הפסיק לתקתק אלא מפני שהלב מסרב להמשיך באותה קלות שבה התרגל לנוע.

יש רגעים שבהם נדמה לנו שהכול מתחיל מחדש – שנה חדשה, תקופה אחרת, קשר שנפתח. אבל כל התחלה אמיתית אינה

באחת הכיתות שבהן אני עובד לאורך השנה, עמדתי מול קבוצת תלמידים שקטה למראה, אבל רועשת מבפנים. היה ברור שהם מחפשים

עולם מודרני. טלפונים מצלצלים, התראות קופצות, יומנים מלאים, ומחשבות שרצות בלי לעצור. נדמה שאנחנו חיים במרדף אינסופי אחרי משהו לא

"סיפור משפחתי בשלושה חלקים" הוא מסע סיפורי עדין, מפתיע ונוגע ללב על מהות המשפחה בעידן שבו הגבולות המוכרים הולכים ומיטשטשים.