כל הפוסטים בסיגל גבאי
מה מקים אותנו בבוקר?
זאת לא רק השעה ,לא העבודה, ולא רשימת המשימות .מה שמקים אדם באמת היא הסיבה. הסיבה לחיות, הסיבה לנוע, הסיבה
עקשנות או עקביות? על הדרך להגשמה
הרבה שנים חשבתי שאני לא מתמידה.כנערה עברתי כמה מסגרות, ובאחת מהן אפילו קיבלתי את הכינוי “לא מתמידה”. מילה אחת שהפכה
האם קצב מהיר עוזר למצוא את הכיוון?
אחד הדברים הכי מבלבלים בדרך למציאת כיוון הוא הקצב. לא חוסר כישרון, לא חוסר רצון, אלא חוסר התאמה בין הקצב
לישון על זה, המפתח ליצירתיות
יש משהו כמעט פרדוקסלי באופן שבו יצירתיות פועלת. ככל שאנחנו מתאמצים יותר, חושבים חזק יותר, מנסים לדחוף פתרון בכוח, כך
דיכאון תעסוקתי ומה החיבור שלו לתקווה?
את המושג דיכאון תעסוקתי, פגשתי בלימודים שלי ״CBT תעסוקתי״, הרבה דברים הסתדרו לי מתוך ההכרות של הנושא הזה. דיכאון תעסוקתי,
ההתבוננות – המקום שממנו נולדת בהירות
אמא שלי מספרת שכבר בגיל שנה הייתי עומדת בלול ומתבוננת. לא מדברת, לא בוכה - רק מסתכלת. שנים חשבתי שזה
מה שהתחיל כזריעה קטנה
אני זוכרת את עצמי שנים מחפשת כיוון. רציתי דרך, אבל בפנים לא באמת ידעתי מי אני ומה חשוב לי. היה
רוצה להוביל? זה מתחיל בלפגוש את עצמך
לפני שמובילים אחרים, לפני שמכוונים מטרה, לפני שצועדים בביטחון – יש שלב אחד שבלעדיו שום תנועה לא מחזיקה לאורך זמן.
עצירה – סימן לחולשה או התפתחות?
אנחנו חיים בתרבות שמעריצה תנועה.מי שקם מוקדם, רץ קדימה, יודע מה הוא רוצה – זוכה למחיאות כפיים. אבל מה עם
האם הזהות שלי זו אני? או האמונות שלי?
לפני יומיים הייתה לי שיחה עם אחת המתאמנות. היא אמרה: "ביום שאפסיק לכעוס כשאני רואה עוול – אני יכולה להניח


