כל הפוסטים בסיגל גבאי

נקודות בזמן
במהלך חיי, מילדות לבגרות הייתי הסבל, לא ידעתי שאפשר להיות בתודעה אחרת. מחשבות ומפגשים עם אנשים יצרו אצלי ירידות מורדות

להאמין במשאלות
בילדותי, המשאלות שהיו לי: להגיע לגיל 18, לעזוב את הבית, ולהיות עשירה. רציתי לברוח רחוק, כל כך רחוק. נקודת הפתיחה

מי המראה שלי?
מכירים את זה כשאתם נכנסים לחדר מלא אנשים והחיוך שלכם מצליח להדביק אחרים בסביבתכם? או שנתקלתם ברגעים שבהם חוסר תשומת


איך מתמודדים עם אי וודאות?
ראשית, חשוב לזכור שכל מה שאני כותבת כאן היא דעתי האישית. אנחנו,כבני אדם, נוטים לרצות לדעת מה יהיה השלב הבא.

זה תמיד נגמר
נבט צומח הפרח פורח משיר זרעים הזרעים נובטים הופכים לפרחים הפרח נובל נעלם מעגליות של חיים בסופו של דבר זה

איך מחברים צעירים לתקווה?
יש מלחמה יש חטופים יש כאלה שלא חוזרים והלב נקרע. ואני חושבת לי איך אני מעלה? איך אני מחברת

האם יש קשר בין נשמה להגשמה?
נתחיל מהשאלה האם יש דבר כזה נשמה? השאלה אם יש נשמה היא שאלה עמוקה ומורכבת ,והתשובה עליה תלויה בתפיסת העולם

לברוח או להישאר
מאז שהכל התחיל, לרגעים אני רוצה להיות כמו בת יענה לשים את הראש שלי בתוך האדמה לחכות שהכל יגמר. לא

חופש בחירה
המשמעות של חופש עבור כל אחד מאיתנו ושאלות שרצוי שנשאל? חופש הוא דבר אישי וייחודי, תלותי ברקע התרבותי, החברתי והרגשי.