כל הפוסטים בסיגל גבאי

לפני שמובילים אחרים, לפני שמכוונים מטרה, לפני שצועדים בביטחון – יש שלב אחד שבלעדיו שום תנועה לא מחזיקה לאורך זמן.

אנחנו חיים בתרבות שמעריצה תנועה.מי שקם מוקדם, רץ קדימה, יודע מה הוא רוצה – זוכה למחיאות כפיים. אבל מה עם

לפני יומיים הייתה לי שיחה עם אחת המתאמנות. היא אמרה: "ביום שאפסיק לכעוס כשאני רואה עוול – אני יכולה להניח

לאורך השנים, גיליתי שמציאת הכיוון היא תהליך מתמשך, לא רגע אחד של הארה. כשסיימתי את הצבא, לא ידעתי מה הנתיב

כי‭ ‬החיים‭ ‬זזים‭.‬ כי‭ ‬דברים‭ ‬משתנים‭.‬ כי‭ ‬אנשים‭ ‬באים‭ ‬והולכים‭.‬ כי‭ ‬המציאות‭ ‬לפעמים‭ ‬מקפלת‭ ‬את‭ ‬השטיח‭ ‬מתחת‭ ‬לרגליים‭.‬ ושם‭ ,‬בדיוק‭

״היי‭ ‬סיגל‭,‬ חג‭ ‬שמח‭! ‬ רציתי‭ ‬לעדכן‭ ‬אותך‭ ‬שעברתי‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬השלבים‭ ‬האחרונים‭ ,‬ועוד‭ ‬שבועיים‭ ‬אני‭ ‬עולה‭ ‬על‭ ‬טיסה‭ ‬ומתחילה‭

לקום‭ ‬בבוקר‭ ‬עם‭ ‬סיבה‭ ‬זו‭ ‬מתנה. אבל מה קורה כשאין לנו אחת?‬ אני‭ ‬צופה‭ ‬סביבי‭ ‬בדור‭ ‬השלישי‭ ‬‮ –‬‭ ‬אנשים‭

בגיל 36, היתה לי חברה, קראו לה גואה, היא אמרה לי משפט שנחרט בזיכרוני: "מעל כל אחד מאיתנו מרחף גרזן

בעידן‭ ‬שבו‭ ‬ההתפתחות‭ ‬האישית‭ ‬והמקצועית‭ ‬נראות‭ ‬כמטרות‭ ‬עליונות‭,‬ רבים‭ ‬מאיתנו‭ ‬מוצאים‭ ‬עצמם‭ ‬נלחמים‭ ‬במלכודת‭ ‬של‭ ‬ביטול‭ ‬עצמי‭.‬ ביטול‭ ‬זה‭ ‬מתרחש‭

לגדול בסביבה שבה ההורים ממוקדים בעצמם ולא תומכים בדרכם של הילדים, עלול להשליך על אותם ילדים גם בבגרותם. היעדר תמיכה