כל הפוסטים ביהודית לוטואק

1996–2024   ממגדל העמק כשאני קוראת את סיפורו של נתי דוד אלפסי, אני לא פוגשת רק סיפור של קצין מצטיין אני

טור אישי על תשתית, קצב ורצף יש מילים שחוזרות אליי שוב ושוב בתחילת שנה.לא מילים של הבטחות גדולות, אלא של

יש חודשים שבהם המילים בוחרות אותנו.כשבחרתי לגיליון דצמבר את שלושת המילים סגירת מעגלים, יציבות ומרחב, הבנתי שהן לא רק נושאי

2000–2023  יש אנשים שהנוכחות שלהם יוצרת מרחב.לא כזה שמרעיש, אלא כזה שמאפשר.מרחב שבו מותר להיות. באמת. תפארת לפידות הייתה כזאת,

1997‭ – ‬2023 הפעם בפינת “האור שנשאר” בחרנו להנציח את רס״ן חן בוכריס ז״ל – אדם צעיר שהשאיר אחריו אור

המקום שבו התוכן, האנשים והאירוח נפגשים ויוצרים משמעות. נובמבר תמיד מזמין אותי להתכנס פנימה. אולי זה האוויר הקריר, אולי העומסים

1996–2023 | אמנית, יוצרת, מטפלת וקרן אור גדולה מדי מכדי שתדעך ענבר הימן נולדה וגדלה בפתח תקווה, בתם של יפעת

שנתיים חלפו מאז אותו בוקר שהותיר בכולנו חותם.השביעי באוקטובר הפך למראה כזו שמאלצת אותנו להביט פנימה.להתבונן בכאב, אבל גם באור.להתבונן

החודש אני מציינת שתי אבני דרך משמעותיות: 42 שנות נישואין עם יהודה בן זוגי, ויובל שנים בארץ מאז שעליתי לישראל.

לפעמים אני עוצרת לרגע, מתבוננת בגיליון החדש של מדור לדור, ומרגישה את אותה התרגשות שמלווה אותי כבר למעלה מי"ג שנים.