כל הפוסטים באביטל גרינשטיין – ניצן.
כשהיין מפסיק להוכיח ומתחיל לספר סיפור
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן היין הישראלי הוא תוצאה של זמן. לא רק זמן של יישון בבקבוק, אלא זמן אנושי: בחירות, חזרות,
והפעם: ט״ו בשבט – ארבע כוסות של אדמה, צמיחה ותקווה ישראלית
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן ט״ו בשבט תמיד מגיע ברגע הנכון. בדיוק כשאנחנו מתחילים להתעייף מהחורף, האדמה מזכירה לנו שהיא חיה, נושמת,
מה שיין ישראלי יודע על זמן ואנחנו שכחנו
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן יש משהו כמעט חתרני בכוס יין טובה. בעולם שמבקש תוצאה מיידית, תגובה מהירה וריגוש כאן ועכשיו היין
הלגימה שמחזירה אותנו הביתה: מרחב, סגירת מעגלים ויציבות בכוס אחת ישראלית
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן יין ישראלי יוצר עבורנו מרחב ייחודי, כזה שלא תמיד אפשר להצביע עליו במילים, אבל קל מאוד להרגיש
הגפן ניצחה את האש: איך היין הישראלי הפך לסמל של תקווה אחרי המלחמה
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן המלחמה סוף־סוף מאחורינו. המשפט הזה, שהיה פעם חלום רחוק, נשמע היום כמעט לא מציאותי – ובכל זאת,
טעמו של הזמן: התמודדות, התבוננות ובהירות בכוס יין ישראלית אחת
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן יש רגעים שבהם הכוס שאנו מרימים אל האור מגלה לנו יותר מאשר צבע או צלילות של יין.
יין ישראלי וסיפור של התחלה: מהכרם ועד הלב
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן בישראל, עונת הבציר היא הרבה יותר מרגע חקלאי. זהו פרק בסיפור רחב, שבו האדמה, האדם והזמן משתלבים
הדמיון פוגש את המעשה – התערוכה השנתית בשנקר
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן באולמות שנקר השנה, הדופק היצירתי מורגש בכל פינה. הסטודנטים, רגע לפני שהם יוצאים לעולם האמיתי, פורשים בפני
יין ישראלי – שפת המקום, פעימת הלב
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן בכוס יין ישראלית יש יותר מטעמים וניחוחות – יש בה נוכחות. כזו שנכנסת בשקט, אבל נשארת בזיכרון
מהר געש לשמש קופחת: האסירטיקו עושה עלייה לנגב
מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן כשמדברים על יין ישראלי, בדרך כלל עולות מיד אסוציאציות של קברנה, מרלו או שיראז. אבל במעמקי המדבר,


