הגשמה היא הצורך הגבוה ביותר שבני האדם שואפים אליו – כאשר הצרכים הבסיסיים שלהם מסופקים. על פי פירמידת הצרכים של מאסלו.
הגשמה נוגעת בשאלה הפשוטה אך המטלטלת: האם אני באמת חי את החיים שלי, ואת הייעוד שבשבילו הגעתי לעולם?
לעיתים אנחנו מבלבלים בין הגשמה לבין הצלחה.
הגשמה היא לא רק הצלחה חיצונית, הישגים או עמידה ביעדים. אלא חוויה פנימית, שבה התחושה היא של מיצוי היכולות, הערכים והרצון שלא הצליח להגיע לידי ביטוי, מה שנותן משמעות רבה לחיים.
אנשים רבים שנחשבים מצליחים מאוד – חשים ריקנות למרות הישגיהם הרבים, ולעומת זאת, אנשים שמצליחים להגשים את עצמם, גם אם הם חיים חיים פשוטים – מרגישים תחושת מלאות, ייעוד וסיפוק.
בעצם בכל אחד מאיתנו חי פוטנציאל שמחכה להגשמה.
מעין אוצר שמחכה להתגלות.
אחד השקרים הגדולים של ההתפתחות האישית היא האמירה שאדם צריך להתחבר לעצמו, כדי להגשים את עצמו.
במציאות, אין אפשרות כזו. או שאדם מחובר לכוחותיו ויכולותיו, ואם הוא לא, לא יוכל להגיע לכך אלא עם זהות חדשה.
הפסיכולוג קרל יונג אמר שהמוח שלנו מגיב לזהות.
וכל זמן שאנו כבולים לזהות שיצרנו בילדות, בעודנו מתאימים את עצמנו לציפיות של הסובבים אותנו, לא באמת נוכל להגשים את ייעודנו.
הפחד הוא אחד החסמים הגדולים ביותר להגשמה. פחד מכישלון, מדחייה, מהצלחה, ובעיקר משינוי.
אנשים פוחדים ללכת אל הלא ידוע כששם בעצם נמצא חלומם.
לעיתים אנשים מעדיפים ביטחון מדומה על פני תנועה אמיצה לעבר החלום.
כשבעצם ויתור על החלום כמוהו כויתור על החיים.
המוח מייצר לנו מצב מטעה כאילו הוא שומר עלינו מכאב ורוצה שננוח על זרי הדפנה של הנוחות שלנו. אך בינתיים הוא ממית את כל החלומות שלנו, וגורם לנו תסכול וכאב רב. לכן מי שעושה צעדים לעבר הגשמת חלומו צריך לקחת בחשבון שיהיו בדרך אתגרים, ולהאמין שהוא יוכל להתגבר עליהם.
בסופו של דבר ההגשמה היא של הכוחות הרדומים שלנו. החלום הוא המטרה שתעיר אותם לחיים ותשייף אותם במהלך הדרך.
כך אנו מרגישים שלמים יותר ועוצמתיים יותר כי אכן אנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו מכירים ויודעים.
