ראשית, חשוב לזכור שכל מה שאני כותבת כאן היא דעתי האישית.
אנחנו,כבני אדם, נוטים לרצות לדעת מה יהיה השלב הבא. נראה שיש בכך משהו שמספק לנו תחושת ביטחון, תחושה שאנחנו שולטים במהלך החיים שלנו. אבל האם זה באמת כך? האם התכנון הזה באמת משרת אותנו, או שהוא רק עוד סוג של אשליה?
ב7/10- בשמחת תורה, חלק מאיתנו ציפו ליום של חג, ואחרים תכננו להשתתף באירועי שלום למען עזה. אבל המציאות הפתיעה אותנו, והתכניות נזרקו לפח. המלחמה הפתאומית הטילה על רבים מאיתנו מצב של אי-ודאות ושוק, רגע מאתגר וקשה, בשבועות הראשונים הייתי מזועזעת כמו הרבה מאיתנו.
היו לי כמה תובנות תוך כדי הזמן. הבנתי שחשוב ללמוד לחיות בשלום עם אי-ודאות. זה לא אומר שאסור לתכנן ,ולא שלא צריך להיות לנו רצונות או מטרות. הם חשובים, אבל חשוב גם להבין שתכנונים יכולים להשתנות ברגע.
לפני 20 שנה כשהייתי באחד הביקורים שלי באשרם של אושו בפונה, פגשתי מורה לנשימות בשם בודי ריי. הוא היה אמריקאי עשיר שעזב הכול ובחר בחיים של פשטות והתמסרות לאנשים בהודו. שאלתי אותו פעם אם הוא לא חושש מה יקרה כשיזדקן. הוא ענה: ״אני לא יודע מה יהיה עוד רגע, אז למה לחשוש מה שיהיה עוד הרבה שנים?". לצערי הוא נהרג בתאונת דרכים כשנתיים לאחר מכן. זה היה שיעור עבורי.
אז איך אפשר ללמוד לחיות בשלום בתוך אי-ודאות? בכל זאת להמשיך לחלום ולהתכוון למטרות? הנה שלושה פתרונות שאני מציעה:
קבלת המציאות :למדו לקבל שחיים הם לא תמיד עניין של תכנון ושליטה. יש גורמים שאנחנו פשוט לא יכולים לשלוט בהם, וזה בסדר.
חיבור לרגע הנוכחי: התרגלו לחיות בהווה. כשאנחנו מתמקדים ברגע הזה, אנחנו פחות עסוקים בדאגות לעתיד או בתיקונים לעבר. תרגול מדיטציה עוזר מאוד, מניסיון.
גמישות תכנונית:תכננו, אבל עם מודעות לכך שהתכניות יכולות להשתנות. חשוב להיות גמישים ולהתאים את עצמנו למציאות המשתנה.
בסופו של דבר, חשוב לזכור שהחיים מלאים באי-ודאות, וזה חלק מהיופי שבהם. אנו צריכים ללמוד לחיות עם זה בשלום ,תוך שמירה על חלומותינו ומטרותינו, אך גם עם הכנות לשינויים שיכולים להגיע.
מאחלת לכולנו ללמוד לחיות עם השינויים שקורים בשלום פנימי. ואם אתם צריכים שיח בתוך אי הוודאות מוזמנים ליצור קשר.
