אחת התופעות הקשות והכואבות בגירושין היא תופעת הניכור ההורי.
זהו מונח חדש יחסית לתופעה שמוכרת זה שנים רבות, ועד לפני מספר שנים כלל לא דיברו על התופעה הזו והיא היתה נותרת ללא התייחסות מתאימה וללא סעד משפטי.
מהו בכלל "ניכור הורי"?
את המונח טבע פרופ' ריצ'ארד אלן בשנת 1985, "ניכור הורי" מוגדרת כתופעה בה אחד או כמה מהילדים, מנתקים קשר עם אחד ההורים, ללא סיבה אובייקטיבית מוצדקת, וזאת כתוצאה מהסתה גלויה או סמויה ושטיפת מוח של ההורה השני.
בדרך כלל התופעה הזו מתרחשת על רקע של סכסוכי גירושין ומאבקי משמורת של ההורים, והניכור אינו רק כלפי ההורה, אל גם נגד משפחתו המורחבת.
יש דרגות חומרה שונות של ניכור הורי, מהרמה הקלה עד החמורה. בין המאפיינים של התופעה ניתן למנות: ביזוי והכפשת ההורה המנוכר, שימוש במילים שאינן אופייניות לילד אלא נשמעות כחזרה על דברי ההורה המנכר, הילד המנכר מקבל תמיכה בלתי מסוייגת מההורה המנכר, תפיסת של ההורה המנכר כהורה הטוב, ואת ההורה המנוכר כהורה הרע.
הניכור ההורי מביא לתוצאות קשות ואכזריות, בהן גם התאבדויות של ההורים המנוכרים.
הנזק הנגרם לילד המנכר, שמתנתק את הקשר מאחד מהוריו כתוצאה מהסתה קשה של ההורה השני, הוא נזק עצום ומשמעותי, אשר שיקומו ייקח שנים ארוכות אם בכלל.
כלומר – מדובר בתופעה שפוגעת מאד גם בילד המנכר וגם בילד המנוכר.
מה יכול הורה מנוכר לעשות?
ההורה המנוכר יכול לפנות לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני בבקשה להטלת קנס כספי משמעותי על ההורה המנכר, להעברת המשמורת על הילד המנכר מההורה המנכר להורה המנוכר וסעדים נוספים על מתן להפסיק את התופעה החמורה הזו.
כך למשל, בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב נדון מקרה של ניכור הורי קשה של האב מצד בתו לאחר הסתה של האם, ולאחר נסיונות רבים לחידוש הקשר עם הבת שנכשלו, התקבל פסק דין חריג בו בית המשפט ביטל את חובת המזונות של האב כלפי בתו, בקביעה שהאב איננו ארנק בעל חובות נטול זכויות.
