באחת הכיתות שבהן אני עובד לאורך השנה, עמדתי מול קבוצת תלמידים שקטה למראה, אבל רועשת מבפנים. היה ברור שהם מחפשים קשר – אבל גם כללים. רצון – אבל גם הכרה. החלטתי להביא להם ביצה.
ככה נולדה לה “הביצה שהתחפשה” – תרגיל חברתי שמזמין כל תלמיד לשמור על ביצה אמיתית במשך שבועיים. הם מקשטים אותה, מגנים עליה, ובדרך – לומדים על עצמם. איך מתמודדים עם פיתויים? מה עושים מול תחרות לא הוגנת? האם כדאי "לשבור" או דווקא להגן על האחר? ומה עושים כשמתחשק לנקום?
דווקא מתוך המשחק – נולדת נוכחות. דווקא כשיש סיכון – צומחת הובלה, ודווקא כשהכללים פתוחים מתברר איפה מתחילה השפעה אמיתית.
לאורך השנה זכיתי ללוות תלמידים וצוותים בבתי ספר שונים – חלקם כבר הפכו לשותפים קבועים.
כולם מבינים היום שלתקשורת חברתית יש שפה – ושאפשר ללמוד אותה.
הפעילויות האלו מגיעות לבתי הספר גם במסגרת תוכנית גפ"ן של משרד החינוך, שמאפשרת להזמין תכניות חיצוניות איכותיות מתוך סל תקציבי קיים – ולשלב אותן כחלק אינטגרלי מהשיח הבית־ספרי.
כי כדי לגדל תלמידים שמובילים, קודם צריך להקשיב למה שמוביל אותם.
