תופעת הבריונות המתועדת – מה ניתן לעשות כדי למצות את הדין עם המתפרעים?
בעקבות תופעות הבריונות המתועדות המתפרסמות לאחרונה ברשת, כמו פרשת 'טיסת השוקולד', ולאחרונה גם 'פרשת הדלת במלון', עולות מספר שאלות החוזרות על עצמן ברשתות החברתיות ובתגובות לכתבות: מה על בעלי התפקיד, והאזרחים העדים למעשים, לעשות על מנת להפסיק את התופעה המכוערת, ומה על זרועות החוק לעשות, על מנת להיפרע מהמתפרעים.
עו"ד דניאל ארנסט (שופט בדימוס) עונה למספר שאלות העולות לאור הפרשות האחרונות.
האם המשטרה יכולה לפתוח בחקירה על סמך החומרים שהתפרסמו בשתי הפרשיות האחרונות?
"כן, אך ראשית ארצה לציין, כי כמו פרשת הבקבוקים בבית ראש הממשלה, הבעיה הצפה מהתופעות הללו קשורה יותר לחינוך ולתרבות התנהגותית, מאשר למשפט, וטיפול פלילי".
לגבי הפליליות של המעשים המתועדים אומר עו"ד ארנסט, כי "יש להבדיל בין דיבורים להתנהגות אלימה. אלה שני תחומים נפרדים לחלוטין. כמו כן יש להבדיל בין רשות הרבים על הקרקע, שחל בה הדין הרגיל – לבין התנהלות במטוס שלגביו קיים דין מחמיר יותר, וכל הפרעה בו מהווה עבירה פלילית. אין הכוונה כמובן לוויכוחים עם דיילים – אלא להפרעה של ממש, מעשי אלימות וכדומה".
האם המשטרה חייבת לפתוח בחקירה לנוכח התופעות שתועדו?
"זו החלטה שנתונה כל כולה בידי המשטרה. אם יש חשש סביר שנעברה עבירה, וכמובן אם חומרת החשד והעבירה גבוהות, על פי סדר הקדימויות המקובל במשטרה – אזי המשטרה ודאי תפתח בחקירה. המשטרה חובבת תקשורת, ונושאים מתוקשרים שכאלה מהווים עבורה תמריץ חזק לחקירה, למרות שהם נמצאים בשלבים הנמוכים של הרף הפלילי.
מה העונשים הקבועים בחוק למתפרעים במטוס ובמלון?
לדברי עו"ד ארנסט, התפרעות במטוס עונשה כמה שנות מאסר, והתפרעות על הקרקע דינה פחות בהרבה – תלוי בטיב האלימות שננקטה. על כן יהיה צורך לבחון חומרת האירוע כדי לדעת אם האירוע מצדיק הרשעה. החוק קובע עונשי מקסימום והדברים נתונים לשיקול דעת השופט.
האם הפרסום ברשתות החברתיות עשוי להחמיר או להקל בעונשם של המתפרעים?
באופן אירוני, נושאים מתוקשרים מובילים על פי רוב להחמרה בענישה. לכאורה, הצדדים כבר נענשו מהפרסום הרחב שניתן לקלונם בציבור, אך מפני שכל הגורמים ערים לפרסומים, גורמים כמו המשטרה, הפרקליטות וכו' – הם נוטים להתאמץ יותר, ועל כן רף ההרשעות והענישה עולים בהתאם.
האם המשטרה חייבת לפתוח בחקירה לנוכח הראיות העולות מהסרטים?
"למשטרה לא קיימת חובה לחקור פרשיות מעין אלה. חובתה לחקור את כל החיסולים הפיצוצים שמתרחשים השכם וערב ברחובות ישראל, את תופעת חיסול עדי התביעה המתגברת, וכן עבירות חמורות בהרבה, כמו אלפי פריצות לבתים למשל. הפרשיות האחרונות עלו לכותרות אך ורק בגלל התיעוד המצולם שלהן, והן מהוות יותר בידור להמונים ופרנסה לעיתונים – מאשר תופעות שראוי להילחם בהן בכלים משפטיים".
