מאז שהכל התחיל, לרגעים אני רוצה להיות כמו בת יענה לשים את הראש שלי בתוך האדמה לחכות שהכל יגמר.
לא לראות כלום לא לשמוע כלום כי זה כואב לי בנשמה, ואז נזכרת באותם חיילים שנלחמים, באותם משפחות של חטופים, באותם משפחות שאיבדו את ילדיהם לעד. מבינה שחובה עלי להשאר חובה עלי להיות ולא להעלם. לתת מה שיכולה לתת.
אז מה עוזר לי בזמן הזה? ואולי יעזור גם לך.
להקשיב לעכשיו
עלים מרשרשים
רכב חוצה
ציפורים מצייצות
לראות:
דשא ירוק
אצבע מקלידה
ציפורים מנקרות
צרור מפתחות
משקפים ליד
השיער מתנפנף
שולחן אפור
לחוש:
האוויר מלטף
לחי נשענת על היד
היד נשענת על השולחן
לנשום
לנשום
עכשיו
תרגיל שמחבר לעכשיו, מילים שעוזרות להיזכר ברגע. אין לנו שליטה על העתיד, אין לנו שליטה על העבר. ההווה ממלא חזרה בכוחות מזכיר למה אנחנו פה בעולם, מה המתנות שלנו ומשם אפשר להתחזק. מומלץ מנסיון.
