הסופרת נגה מרון מבקשת להעביר רעיון
יש מישהו אחר – מחשבות על חיים אחרים
מאת זהר נוי
את ההשראה לכתיבת ספרה החדש "יש מישהו אחר", קיבלה הסופרת נגה מרון "מתוך דאגתי למדינת ישראל, מולדתי שאני רואה אותה מידרדרת לשחיתות ולאובדן המטרה אשר לשמה היא הוקמה – להיות בית לאומי לכל יהודי באשר הוא שם. במילה אחת – לאובדן הציונות. אם לא יחול שינוי בכיוון שישראל צועדת בו, אם לא יתחלף השלטון שאינו רואה כמה צעדים קדימה ואינו מבין מה מחכה לישראל בעתיד. ישראל הגדולה, עם כל השטחים שהיא תספח לעצמה, תהפוך למדינה דו לאומית, שבה יהיה רוב לערבים ולחרדים. הלחץ של מדינות המערב יגבר, ותיפסק גם התמיכה האמריקאית בנו. זאת למרות כל ההבטחות שהם תמיד יהיו לצידנו. כל מדינה דמוקרטית חייבת להתחשב בדעת אזרחיה, ואזרחי מדינות רבות, שכיום יש לנו איתן קשרים כלכליים וביטחוניים, רואים בנו כובשים ומפרים זכויות אדם. אני חרדה מפני הרגע שבו מדינות אלה תאלצנה להפסיק את קשריהם אתנו בגלל לחץ אזרחיהן. האמונה שאלוהים יציל את ישראל בזכות התפילות, ושישראל תמיד תהיה חזקה, ותמיד תצליח לגבור על אויביה בעצמה היא אשליית שווא."
"יש מישהו אחר" (הוצאת "אוריון") מעביר את הקוראים לישראל של שנת 2027 – עשר שנים מהיום. איה ברנר, רווקה אמריקנית בת 38 טסה לביקור בישראל. עשרים שנה לפני כן היא ביקרה כאן עם קבוצת נוער, התאהבה בנער הראל, וגם באווירה של ישראל, ובה חלמה לבנות בה את עתידה, אך דרכי השניים נפרדו כשחזרה לארצות הברית. משפחתה הגרעינית הרוסה, קשריה עם גברים לא צלחו, ועתה היא עובדת על דוקטורט ביחסים בינלאומיים במזרח התיכון. מייל מפתיע מהראל מציע לה לבוא לבקר בישראל, היא נדלקת ונוסעת בלב מלא תקווה וציפייה. כבר במטוס מתרחש אירוע דרמטי, בהמשך שהותה בארץ חווה איה אכזבה מאהבתה, וגם המציאות שהיא פוגשת בישראל בשנת 2027 טופחת על פניה – חוקי הדת שולטים, מיטב המוחות היצירתיים נטשו את הארץ, אין השקעות מחו"ל, הטרור ממשיך להכות, שחיתות והזנחה שוררים בכול. למרות כל זאת הישראלים ממשיכים לתמוך בשלטון הקיים, משום שאינם רואים באופק כל אופציה אחרת. אולם לקראת סיום הספר מסתמנת תקווה לאופטימיות: רוב תושבי המדינה על גווניהם השונים מתאחדים תחת דגלו של אדם שמהווה אופציה אחרת, וזאת בזכות שאיפתם המשותפת לחיים טובים באווירה דמוקרטית.
נגה מרון גדלה בבית דתי. "אמי הייתה אחותו של הרב איסר יהודה אונטרמן – הרב הראשי לישראל לשעבר. שני הוריי עלו לארץ כחלוצים בעלייה השלישית. הם היו דתיים ועם זאת גם סוציאליסטים ממייסדי מפלגת מפא"י (כיום העבודה). הוריי שלחו אותי ללמוד בבית החינוך לילדי עובדים ולא בבית ספר דתי, כי רצו שאקבל חינוך סוציאליסטי. הייתי חניכת תנועת הנוער "המחנות העולים". להכשרה המגויסת לפלמ"ח יצאתי עם תנועת הצופים ושירתתי בקיבוץ אפיקים. במלחמת השחרור שירתתי בהגנה ואחר כך בצה"ל. אחרי שנה בפלמ"ח חזרתי לירושלים ולמדתי בסמינר למורים בבית הכרם שנסגר בתקופת מלחמת השחרור. את הבחינות עשיתי רק לאחריה. לקראת 1 בספטמבר 1948 נקראתי לעזוב את הצבא כדי ללמד את ילדי העולים שהציפו אז את המדינה שהוקמה". רק לאחר ששני בניי בגרו המשכתי באוניברסיטת בר-אילן את לימודי האקדמיים במינהל חינוכי ובספרות, אותם סיימתי בהצטיינות.
"כתיבה הייתה תמיד התחביב שלי", מספרת נגה מרון. "כתבתי חיבורים ושירים לעיתון בית הספר ואחר כך מאמרים בענייני חינוך, אשר פורסמו בביטאוני חינוך שונים. את ספרי הראשון כתבתי כשהייתי לסבתא. לפני כן הייתי עסוקה בעבודתי כמורה וכמנהלת בית ספר. ספרי הראשון היה לילדים בגילה של נכדתי הראשונה, ועד היום מתקשרים אליי הורים שגדלו על הספר הזה ומחפשים אותו לילדיהם ולנכדיהם. הספר ראה אור בשנת 1986 ושמו: "מה שקרה לגילי וגם לי" והוא זכה למהדורות רבות לאורך שנים. גם ספרי "למה דווקא אני?" משמש שנים רבות בעיקר בכיתות טיפוליות, כי הוא מציג בעיות אישיות של תלמידים. 20 סיפורים מחורזים במעגל קסמים: עשרים בנים ובנות שכל אחד מהם מוצלח בתחומו ובכל זאת הוא רוצה להיות כמו הגיבור של הסיפור הבא, והמסקנה: אין אדם מושלם ולכל אחד מאתנו מעלות וגם חסרונות, ואם אתה רוצה להיות מישהו אחר, תמיד יהיה מישהו אחר שרוצה להיות כמוך…"
"יש מישהו אחר" הוא ספרה השמיני למבוגרים של נגה מרון (88), פלמחניקית ואשת חינוך ילידת ירושלים ותושבת תל אביב. כמי שהייתה מעורה היטב במערכת החינוך היא כואבת את העובדה שבני הנוער יודעים מעט מדי על המאבק להקמת המדינה, ובעיניהם היא עובדה מובנת מאליה. היא גם הכירה בעובדה שכיום נוער קורא פחות מאשר בעבר לפני היות המחשב והטלוויזיה, היא גם הכירה את דפוסי הקריאה של בני נוער בימינו. הם לא יקראו סיפור היסטורי, אבל ישמחו לקרוא רומן התבגרות העוסק בבעיות האישיות האוניברסאליות של נוער בכל הזמנים. לכן כתבה במשך כעשר שנים תשעה חלקים של סידרת ספרים לנוער, שהגיבורה שלה היא חירות, נערה מתבגרת בת דור תש"ח (כמוה). סידרה זאת, "חירות" שמה, יצאה לאור בהוצאת ידיעות אחרונות והיא מנגישה לנוער את סיפורה של מדינת ישראל, משולבת בסיפור התבגרותם של הנערים והנערות אשר הניחו את היסודות להקמתה.
"הטריגר שגרם לי לכתוב את ספרי החדש "יש מישהו אחר" היה הספר 'כניעה' של הסופר הצרפתי מישל וולבק. תיאור עתידני מזעזע של צרפת בשנת 2022 כאשר האסלאם שולט בה. הספר נראה בעיני כבד, ואני משערת שקוראים אותו בעיקר אינטלקטואלים המודעים היטב לסכנה האורבת לארצם. ואילו מטרתי הייתה לכתוב ספר שיעניין ציבור רחב, אשר אותו אני חשה חובה להזהיר מפני הסכנה האורבת לישראל אם לא יחול שינוי בכיוון שבו צועדת הממשלה הנוכחית. לכן השתדלתי לכתוב רומן מותח וקל לקריאה."
אוהבת לכתוב על היסטוריה וראשית המדינה
"אני חוויתי על בשרי את התקופה שבה ישראל נשלטה על ידי האנגלים. הם סגרו את שערי הארץ בפני בני משפחותינו, הסבים והדודים שהצליחו לשרוד את השואה. מספר היהודים שחיו כאן ביום ההכרזה על המדינה היה 650,000 נפש, מהם 6,000 נפלו במלחמה שבזכותה יש לנו מדינה כיום. מדינה שקלטה בבת אחת פי שלושה מתושביה, ואני כותבת מתוך אהבה למולדתי ומתוך הכרה שהיא נטע זר באיזור ואם לא תדע להשתלב בו היא עלולה להעלם מעל המפה. בהיותי מורה ומנהלת בית ספר לאורך שנים רבות אני מתחלחלת לראות את דורות ההמשך יודעים מעט מדי על המאבק הקשה שקדם להקמת המדינה. בשבילם המדינה היא מובנת מאליה כאילו תמיד הייתה כאן ותמיד תהיה. אני רואה את השבריריות של קיומנו כאן בתוך ים עוין. אני רואה את הדברים בפרספקטיבה ומאוד מודאגת מכך שכל המפעל הזה שהקמנו כאן בקשיים ובדם הולך לאבדון".
אם היית צריכה לכתוב ספר שעלילתו היסטורית מהתקופה של שנות האלפיים – באיזה נושא היית בוחרת או מתרכזת?
"אכן כתבתי את הספר המדובר, וזה הנושא שבחרתי לכתוב עליו. הרגשתי צורך נפשי להזהיר מפני מה שעלול לקרות כאן אם לא נדע להתעשת בזמן".
מה את אוהבת בצעירים של היום?
"אני אוהבת אותם מאוד. יש לי ששה נכדים בגילאי 35-28 והם נפלאים. חכמים וערכיים, בעלי מצפון וחוכמת חיים. חבל לי שרוב הצעירים החכמים והמצליחים עושים כיום לעצמם ולביתם ומתרחקים מעניינים פוליטיים. יש בקרב הדור הצעיר לא מעט אנשים מוכשרים אשר יכלו להוביל את המדינה שלנו לכיוון הנכון, אולם הפוליטיקה היום כל כך מושחתת ושטחית והטובים ביותר מתרחקים ממנה כמו מאש".
מה היית מאחלת להם?
"להתעורר ולהבין שללא מעורבותם המסיבית של המוכשרים ובעלי המצפון שבהם אין סיכוי להרים את המדינה שלנו מהאבדון שהיא צועדת לקראתו".
אילו ספרים קראת לאחרונה?
"מאחורי ההר", של מאיה ערד, "טובת הילד" של איאן מקיואן, "בדרך מעין חרוד" של עמוס קינן. "השלישי" של ישי שריד, "כניעה" של מישל וולבק", "הבשורה על פי יהודה", של עמוס עוז.
מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך?
"מאיה ערד היא לדעתי הסופרת הטובה ביותר הכותבת עברית. הספר 'כניעה' של וולבק היה הטריגר שלי לרעיון כתיבת ספרי הנוכחי 'יש מישהו אחר!'
אילו ספרים קראת בילדותך?
"מכל הבא ביד קראתי, וספרים רבים קראתי אז מוקדם מדי לגילי הצעיר. באותה תקופה לא היה מבחר גדול, ואני הייתי לוקחת ספרים מהספרייה וקוראת אותם תוך הליכה ברגל הביתה. הדרך הייתה ארוכה ולפעמים הייתי מסיימת את הספר בדרך, אבל בספרייה לא הסכימו להחליף יותר מאשר ספר ליום… מהרומנים הישראלים אני זוכרת את ספריו של יהודה בורלא, של דב קמחי, של עגנון, את כל כתבי שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, אברהם מאפו, ועוד. מהמתורגמים קראתי את כל כרכי ז'אן כריסטוף", "עלובי החיים" את "הנפש הקסומה", את "מרדות", את טולסטוי ואת דוסטוייבסקי, את באש ובחרב, ו"המבול" של סנקביץ, ורבים אחרים שהיו זמינים באותה תקופה".
אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד?
"את הספרים החדשים של עמוס עוז, מאיה ערד, ומאיר שלו. את אלה שהם עדיין לא כתבו כי את כל האחרים כבר קראתי".
בשנות ה- 70 כל מה שקשור להיסטוריה של המדינה היה מעין אטרקציה ונושא לסיפורים ולגיבורים. היום האינטרנט שולט – האם היית משנה היום קטעים או
חלק מהעלילות שהופיעו בספרי הילדים שלך ובכלל בספריך, בהתאמה לשנות האלפיים?
"ספריי המוקדמים לילדים שראו אור בשנות השמונים של המאה שעברה אינם מכילים את השינויים הטכנולוגיים שקרו מאז, אולם אני עוסקת בכל ספריי בעולמם הפנימי של גיבורי ספריי- ילדים, בני נוער, מבוגרים ואפילו קשישים, וזה לא השתנה. כמו שנאמר בארמית: סדנא דארעא חד הוא".
האם ספרים המתבססים על ההיסטוריה שלנו מעניינת לפי דעתך כיום את בני הנוער?
"ידעתי שאם אכתוב לנוער ספרים היסטוריים הם לא יקראו אותם. בתקופתנו כאשר קריאת ספרים נעשתה פחות רלבנטית לנוער מאשר בעבר לפני היות הטלוויזיה, המחשב ויתר הטכנולוגיה השלטת כיום. לעומת זאת בהיותי אשת חינוך ידעתי שיש ז'אנר שבני נוער עדיין קוראים בתשוקה – מדובר בספרי התבגרות. הם עדיין אוהבים לקרוא על הבעיות הרגשיות שלהם. לכן בספרי הנוער שלי ובמיוחד בסדרת "חירות" (9 ספרים בהוצאת ידיעות אחרונות) שילבתי את ההיסטוריה בסיפור התבגרותה של נערה בת דור תש"ח".
ישראל של 2027
נגה מרון מספרת כי מטרתה בכתיבת ספרה החדש "יש מישהו אחר" היא להעביר רעיון. "הרגשתי שכדי שרבים יתעניינו וירצו לקרוא אותו, כדאי לשלב את הרעיון בסיפור עלילה קולח ומותח. העלילה מתרחשת בישראל – בתל אביב, וגם בקיבוץ 'יד התשעה' בדרום.
"תנועת 'ישראל שפויה' נרשמה כמפלגה שתרוץ לבחירות שיתקיימו תוך שלושה חודשים. הסקרים הראו שהיא מהווה את הגוש הפוליטי הגדול ביותר בישראל. גוש שכלל מצביעים שבעבר תמכו במפלגות שונות. כל אלה חברו יחד ללא קשר לאמונתם הדתית או להשתייכותם האתנית. הגורם המאחד אותם הייתה השאיפה לחיות במדינה חופשית ומשגשגת, השומרת על זכויות אדם וחיה בשלום עם שכניה. מדינה שבה יתקיים כבוד הדדי וכל אדם יוכל לגדל את ילדיו על פי אמונתו וערכיו ללא התערבות של השילטון. היה ברור שעומד להשתנות המבנה הפוליטי ששרר בישראל מראשית הקמתה. כמה מראשי המפלגות הוותיקות הודיעו על פרישתם מפוליטיקה ואחדים מהם הצטרפו אל בנדה ואל מפלגתו החדשה. היה ברור שהפעם תקום בישראל ממשלה יציבה יהודית ודמוקרטית, שתחתור לשלום ולסיום הסכסוך במזרח התיכון". (מתוך הספר – התקווה להחליף את השלטון, ע"י איחוד כל השואפים באמת לסיום הסכסוך באזור).
"אני צופה שאם לא יחול שינוי מהותי בניהול המדיניות של ישראל יפסיק העולם לתמוך בה והיא תיעלם מן המפה. לפני כן היא תהפוך למדינה דו לאומית, וזה יהיה סוף הציונות. בחירות דמוקרטיות יעלו לשלטון את האזרחים שאינם יהודים, או את החרדים שאצלם הריבוי הטבעי יעלה, וחוקי הדת ישלטו כאן. אם הסכסוך הישראלי פלסטיני יימשך ימשכו גם המלחמות, יוטלו על ישראל סנקציות כלכליות, והשנאה כלפי המדינה תגבר. כל מי שיהיה באפשרותו לעזוב את הארץ לא יישאר כאן והיתר יחיו כאן בעוני ובבורות".
