מתוך השיר של לאה גולדברג, "למחרת", ששרה יהודית רביץ לקחתי את המשפט שלאור האירועים אמור לגעת ברבים.
"והֶעָבָר הַיּוֹם – עָבָר מְאֹד. / קְצָת עָתִיד. וְאֵין הוֹוֶה בָּאֲוִיר"
עברנו כולנו כחברה כמדינה אסון מטלטל עם כמות נרצחים, פצועים וחטופים בלתי נתפסת. אסון שאולי ישנה את פניה של ארצנו הקטנה והמדממת ואולי את פני המזרח התיכון כולו. כאשר אני עוצמת עיניים לרגע אני תוהה מה היה קורה לו יכולנו לחזור לערב קודם ל 6.10 לאיך ארצנו נראתה קודם. לפתע, העבר קרי מאבק על דמוקרטיה וערכים בארצנו הקסומה. מצדדי ומתנגדי רפורמה נראה פתאום כמו פנטזיה יפה לעומת המצב הנוכחי. עתיד – אני מאמינה שכל אחד מאיתנו מצייר עתיד בליבו, אני מציירת אחדות בעם מתוך התבוננות בגובה העיניים ונתינה משותפת של כולם למען הארץ הקסומה והיפה שלנו. וההווה כלל לא נמצא באוויר כי אין לנו אוויר. כולנו בימים הכי מורכבים שחוותה מדינתנו ב-75 שנותיה אנחנו המומים, כואבים והעצב עמוק ולא מרפה. אין מילים שיסבירו את מראות הזוועה ויתנו קצת מזור ללב הכואב.
כל אחד מאתנו מגיב אחרת לאירועים שהם הרבה מעבר ליכולת ההכלה הרגילה שלנו: מי בכעס, בכי, התכנסות, אדישות, אובר פעילות ועוד.
כל רגש שהאנשים סביבכם חווים הוא בסדר וראוי לאמפתיה מיכם גם אם הוא לא נעים לכם. עם זאת אני סבורה שצריך בחמלה, ברוך, סבלנות והכי חשוב בלי ביקורת שיפוטית להאיר את עיניו של אדם על התנהלותו כדי שיהיה מודע כי לעיתים תגובה במצבים כאלה לא נעימה לסובבים אך האדם שעושה זאת פחות ער לכך. תמשיכו לגלות אמפתיה וסביר שזה יחלוף עם ירידת הלחץ ומפלס החרדה.
אני רוצה להמליץ לכם על מספר דרכים להקלת המתח ושינוי התחושה:
ראשית, פחות טלוויזיה וחדשות שמחד משתלבים עם הרצון שלנו לוודאות ושליטה ומאידך יוצרים אנרגיה מאוד נוקשה ולא טובה בגופנו. אני מבקשת מיכם בשום אופן לא לצפות בסרטוני הזוועה מהטלגרם, אינסטגרם, טיקטוק ורשתות בכלל. זה כואב, מטלטל ונזק לטווח ארוך.
דבר נוסף שאנו חווים זו לוחמה פסיכולוגית כפי שכבר ציינתי סרטוני הזוועה, שמועות שרצות ברשתות כל אחד מהם מחבר אותנו ביתר שאת לחרדה. תנסו ככל האפשר להכניס פרופורציה, לאמת עובדות ולסנן פייק.
ממליצה בחום:
להקשיב למוזיקה, לראות סרט טוב, לעשות ספורט, לדבר עם חבר, לשתף רגשות, לכתוב במשך 15 דק ברצף, לשחק עם או בלי שותפים, להרכיב פאזל, לסרוג, הפעילויות הללו ואחרות מפחיתות מתח, יוצרות שיגרה ומסירות מאתנו ולו במקצת את עבותות הידיעות, החדשות הבלתי פוסקות והלחימה ונותנות קצת שקט לנפש הפצועה.
מייחלת ומאחלת לכולנו ימים טובים יותר
