אנו פוגשים בחיינו התחלות וסיומים בתחומים רבים בחיינו. זה מתחיל בטבע, עונות השנה, יום ולילה, שנה עוברת מתחילה לה חדשה, אנו גדלים בשנה –
איך התחילה השנה?
מה היה בה? איך הסתיימה?
מה אני רוצה לשמר, לשפר?
לימודים – התחלה וסיום, תואר שמסמל את לימודיי, מקצוע שבחרתי – איפה אני מתחיל, איך אני מסיים תפקיד וממשיך לבא. דור הצעירים מחליפים עבודות בקצב, זה מרענן, זה מאתגר ובמקומות רבים, אתה חייב אחרת אתה לא נחשב, לעומת המבוגרים שגדלו וחונכו אחרת – תהיה במקום בטוח, קבוע, זו מסגרת, זה ישמור עליך.
אין ספק שהשינויים הללו מאפיינים את פערי הדורות, וזה תהליך טבעי ולנו הבחירה איך להתמודד איתו, האם להצטרף, להבין, לשנות, להרים גבה. כל אדם מוזמן לחשוב איך הוא מגיב על מה שקורה פה היום, על הדברים החדשים שאליהם הוא נחשף ולמה הוא מצטרף, למה מתאים לו ומה רחוק ממנו, קשה לו. אין פה נכון או לא, עלינו לשאול מה נכון עבורנו.
נכון, היום אנו עדים למבני משפחות אותם לא הכרנו בעבר. פעם משפחה זה היה אמא, אבא וילדים. היום יש מגוון רחב: זוג גייז, זוג לסביות, הורות משותפת של שלושה חברים, אמא יחידנית, אב יחידני ועוד.
הדבר שלא השתנה זה התפקיד ההורי של כל אחד מאיתנו בכל פורמט שאנו חיים בו. התפקיד החשוב, התפקיד שהאחריות בו כ"כ גדולה ולא פעם מדירה שינה מעיננו.
אנו מנסים להעניק לילדנו את המיטב מכל הבחינות במגבלות שלנו, ואנו צריכים לדעת מה הן, אך הכוונה של כל הורה היא לעשות את הטוב ביותר. כל הורה אוהב את ילדו ולא מוכן לוותר עליו.
מה קורה כשמציאות חדשה נכנסת לחיים?
איך אנו מגיבים?
למה כ"כ קשה לנו?
קשה לנו כי אנו פוגשים זהות חדשה שאנו לא מכירים את אורח החיים שלה. אני כהורה מחוייב ללמוד שפה חדשה, קודים חדשים כדי להמשיך ולהיות עוגן עבור הילד שלי, לטעת בו ביטחון, שהוא חלק מהמשפחה ואני אוהבת אותו ונמצאת שם ללא תנאי.
אנו מוצאים את עצמנו בשבר מסויים, פתאום אני לא יודעת מה להגיד, איך להגיב, זהו מקום שאני כהורה לא מכירה. לכן, אנו צריכים להתגייס לטובת העניין, ללמוד, לחבר ולקשר בין כל בני המשפחה, לתת במה לכל אחד לעבור את התהליך בקצב שלו, אבל החשוב מכל – הילד שלי יודע שאני פה בשבילו בכל מצב.
התפקיד ההורי מתקיים בכל הורות בכל אחת ממגוון האפשרויות שהזכרנו.
להיות הורה – זו מתנה ענקית, אך אחריות עצומה.
סיום? פעם חשבו שילדים זה עד גיל 18, הפרק הזה נגמר מזמן. ילדים זו מתנה לכל החיים, ואנו בוחרים איך להשתלב בחייהם, מידת המעורבות, העזרה, וכל מה שביניהם.
ההורה שחלמתי להיות – לאן המשפט הזה לוקח אתכם?
ההתחלה שלו – רגע לפני החתונה, מתכננים ומשתעשעים ברעיון כמה ילדים יהיו לנו, איזה מין הורה אני רוצה להיות, ועכשיו כשבילד בוגר, אני עוצר ושואל: האם אני באמת מתנהג כפי שרציתי? האם אני יכול לשפר?
העצירה מאפשרת לנו לבחון, לבד עם עצמנו, להסתכל במראה הפנימית ומפה אפשר רק להתקדם.
בהצלחה.
