מעצם היותנו יצורים חברתיים, למדנו מאז ילדותנו להתאים את עצמנו לסביבתנו.
רובנו ככולנו מתנהגים מעט שונה כשאנחנו בין אנשים לעומת כשאנו לבד.
הצורך למצוא חן הוא צורך חזק ומניע את רוב האנשים בעולם.
לדוגמא גם כשאדם נראה מטופח וגם כשהוא מוזנח, מה שמפעיל אותו זה איך הוא יראה בעיני אחרים.
לכן,
אחד הדברים החשובים בחיינו הוא הגדלת המודעות לעצמנו.
ככל שאנשים מודעים לעצמם יותר, המשחק האוטומטי פוחת.
המודעות העצמית מאפשרת לנו להבין את הסיבה שאנו פועלים כפי שאנו פועלים, לעשות שינויים ולקבל החלטות שמתאימות לנו באמת ולא מושפעות מלחץ חיצוני. כך, אנו יכולים לשלוט בהתנהגות שלנו, ולפעול בהתאם לערכים המדויקים לנו.
עם זאת, צריך להבין שזו רק תחנה בדרך.
הידיעה שלא באנו לעולם כדי לרצות את האחרים או את הסביבה, ותהליך הבחירה בעצמי בהחלטות של איך להתנהג, מלווה הרבה פעמים בגישה אפאתית לאחרים ולרצונם, ולעיתים אף בהטלת אשמה עליהם כאחראים לבחירות ה"מוטעות" שעשינו.
מהתבוננות בחברה המודרנית אנו יכולים לשים לב עד כמה אינדיבידואליות ואנוכיות מככבות כמובילות את "הטבעת החותמת האישית" של בני האדם בעולם.
הישארות בשלב הזה הביאה אותנו לאטימות, פילוג ושנאה.
כדי לרפא את החברה שלנו היום צריך להבין, שלקיחת אחריות מלאה, כוללת בתוכה הבנה של ההשפעה שלנו על הסביבה, ועל החברה כולה.
הבנה זו היא הרבה מעבר לאמפתיה והבנת הצרכים של אחרים. זהו כוח ועוצמה אדירים של יכולת לקחת אחריות עמוקה על ההתנהגות שלי בתוך חברה, על חתירה לשיתוף פעולה, על ויתור על הצורך להיות צודק, ויצירת רגשות הערכה, אמון וביטחון בסביבה, על בדיקה כיצד המסרים שלי נתפסים על ידי אחרים, ולפעול בהתאם לצו של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
