דור שהוא מעל לכל המצופה – הרהורים מדור לדור

אני כותבת את הדברים רגע לפני יום הכיפורים ועולים בי הרהורים. לא מכבר אימי נפטרה, אני כבר לא צעירה וילדינו בגרו, סוג של חשבון נפש באמצע החיים. ניסיתי לבחון את הדור של הורינו לעומת דור ילדינו וליבי נמלא התפעלות, הדור הזה הוא דור נפלא! לא אכנס לחלוקה אם זה דור הy או הz בני הדור הזה הם דגם משופר שלנו.
הורינו הגיעו מהגלות, אוסף של יהודים מכל קצוות עולם וניסו אחרי השואה הנוראית ליצר את דמות היהודים הישראלים האולטימטיבים, כור ההיתוך, צברים, חזקים, בריאים, העומדים על דעתם. מדינת ישראל הייתה צעירה, ללא משאבים זמינים, כל מצרך נמדד, נספר והיה בשימוש אינספור פעמים. למשל, מטלית הייתה מגבת שנקרעה ואותה גזרו לחלקים ושמרו עליה לאורך כל השנה, ניגבו איתה שיש ונגבו שולחן. הלחם שהוגש על השולחן היה לחם אחיד פשוט, לא פרוס, כל ניילון נשמר. אכלנו אוכל אורגני מבלי לקרוא לזה כך, לא ניתנו הורמונים לתרנגולות, אכלנו ירקות ופירות בעונתם. כך חינכו אותנו הורינו, וכך אנחנו התחנכנו על ברכיהם. לא הייתה אופציה אחרת, בגדים הועברו בין משפחות מהגדול לקטן, מהגדולה לקטנה, נעלי שבת הועברו בין משפחות כל עוד ניתן היה להלך בהם. חיו קיימות עוד לפני המצאת המילה, זו הייתה המציאות.
היום אנו חיים בדור השפע, בגדים זולים ניתן למצוא בכל מקום, (הוכח שתעשיית הבגדים היא אחת מהתעשיות שמזהמת ביותר את העולם) לחמים מכל סוג שרק נרצה, מטליות מי חותך? יש לפנינו הכל, והכל זמין. אכול כפי יכולתך וקנה כפי יכולתך ולא נטריח את עצמנו ללכת ולקנות, נקליד במחשב, והדברים יגיעו עד אלינו על מגש של כסף. בכל השפע הזה גדל לו דור המתבונן בסביבה, סקרן, מתפתח, חוקר ומגלה שאנו פוגעים פה בטבע. פוגעים באוויר שאנו נושמים, במשאבים ומקבל החלטה מושכלת שכדאי לחשב מסלול מחדש ויחד לשמור על הקיים. לחיות "קיימות" לא מתוך ה"אין" אלא מתוך ה"יש" הגדול ומתוך משמעות. לחיות בדור השפע ולשמור על העולם עבורנו ועבור הדורות הבאים, פחות זיהום, מיחזור שקיות, בגדים, נשתמש בעצים ממוחזרים, נבעיר פחות מדורות כי העשן מזהם.
אני שגדלתי מתוך קיימות הכרחית אל תוך השפע הגדול הנפתח, מתפעלת כל כך איך צימחנו דור שאיכפת לו. דור שאומר יותר ויותר, לא לעישון, לא להתעללות בעופות ובבעלי חיים, במטרה לספק את תעשיית הביצים, החלב והבשר. דור שלא מבצע לפני שהוא בודק ובוחן, דור של מתנדבים הבאים לעשות טוב לעולם. הדור הקודם הנחה אותנו, התפתחנו והדור של ילדנו כבר מפותחים יותר מאיתנו. אז אציג לפניכם שני סיפורים אחד על הדור הקודם ואחד על הדור הבא.
כסטודנטית לחינוך בחרתי לכתוב פרויקט ששמו "להיות עם חופשי", זו תוכנית לימודים מפסח, שהוא חג החירות המקראי, דרך יום השואה ועד יום העצמאות – החרות בת זמננו. שוחחתי עם אימי ז"ל על ה"מן" שאכלו בני ישראל בדרך ממצרים והיא אמרה:" אצלנו בעירק היה "מן", חשבתי שאמא הוזה וגיחכתי. יום אחד חיפשתי ומצאתי בספרית המכללה ספר היסטוריוגרפיה בו נכתב כי בלילה, הטל יורד במדבר על צמח הרותם המדברי, וממנו נוצר נוזל סמיך והוא מתוק מדבש. הבדואים מלקטים ממנו עד היום, "מן אל שמא" – מהשמים, כך הם קוראים לו, "מן". אחד לאחד כמתואר במקרא. מסופר שהבדואים ממהרים לרדות את הנוזל לפנות בוקר, שכן הנמלים מתעוררות בחום ומחסלות אותו. תוכלו לקרוא על ה"מן" בחומש שמות, ט"ז פרשת בשלח. אחרי שקראתי, התקשרתי לאמא שלי כל כך נרגשת והיא פשוט אמרה: "היום אתם לא מאמינים, אמרתי לך שיש "מן", ואני קבלתי שיעור בענווה.
הסיפור השני, מתוך חווית צפיה בתוכנית ה"כוכב הבא", בפרק שיוחד לשיריו של דני סנדרסון. זמרת צעירה, בעלת חוצפה ישראלית מהסוג הטוב, "נופיה ידידיה" שמה, שואלת את דני סנדרסון אם היא יכולה להוסיף בית לשירו "זאת שמעל לכל המצופה". היא מקבלת אישור ושרה את השיר בתוספת הבית שהיא חיברה, הופכת את השיר למרגש כל כך ועכשווי, שיר שהוא הרבה הרבה מעל למצופה. יושב דני סנדרסון ועל פניו רואים את העדנה ואת הנחת הגדולה, הדור ההוא והדור המשופר הבא.
https://youtu.be/ayBpGNkQae0
דור הורינו שאסף את השברים והוביל למדינה ערכית ועוצמתית הרבה מעל למצופה ודור ילדנו ששומר על הקיים מתוך משמעות, מתנדב וערכי, דור נפלא שהוא הרבה הרבה מעל למצופה.
"דע מאין באת ולאן אתה הולך.." אבות ג' א'. אז אם נכבד את הדור שלפנינו נדע גם להצמיח דור המתעלה עלינו וזה יהיה שכרנו.
אורלי צאיג – מדריכת הורים.