"כשהאומנות מדברת בשם מי שקולו לא תמיד נשמע..."
זה המשפט שמהדהד בי היום מהרגע שהסתיימה שיחת הזום שלי עם אלדד שושתרי, ישבתי וחשבתי איך לקרוא לטור הזה הפעם ואחרי כמה דקות ארוכות של הרהורים המשפט הזה פשוט בקע מתוך ליבי, אבל הוא ארוך מדי לכותרת (כן כולנו מוגבלים לפעמים) ואנשים לא יסיימו לקרוא אותו לפני שהם ידפדפו או יחליקו הלאה. קיבלתי החלטה שהמשפט הזה יפתח את הטור אבל את הכותרת אני אנצל כדי לדרוש מכם לעצור ולקרוא אותו.
הסיפור מתחיל כאן…
קיבלתי המלצה מעורכת העיתון, יהודית לוטואק, ליצור קשר עם אלדד וזה מה שעשיתי, אלדד הוא בן 33, עם שיתוק מוחין ואספרגר, מנגן בטובה וטרומבון ואפילו עם רקע בציור ואיור. אחרי שיחה קצרה קבענו זום לתחילת שבוע. אני במרפסת בהרים הגבוהים של העיר סורנטו באיטליה ואלדד בעמק חפר, מתחיל עוד שבוע של עשייה מבורכת, ושנינו יודעים שגם אם הטור הזה יגיע לעיניים של עוד מספר אנשים בודדים שיקראו אותו, אנחנו חייבים את זה לעולם כי שנינו במסע של שליחות ושנינו מאמינים שמי שיפגוש את הטור הזה כנראה היה צריך לפגוש אותו. הגיע הזמן לספר לכם על אלדד, אלדד הוא מנהל עמותת "פינות עיגול" והוא מייצג אמנים בעלי מוגבלויות המתמודדים עם מגוון רחב של אתגרים, מגבלות פיזיות, פסיכולוגיות ונפשיות, קשרים חברתיים ועוד. באמצעות העמותה, אלדד בנה פלטפורמה שמאפשרת להם להגשים חלום, ייעוד וקריירה כאמנים מקצועיים מבלי הצורך להתעסק בבירוקרטיה, במכירות, בלקוחות, בלוגיסטיקה ובכל החלקים שעבור רובם הם לא אפשריים. ומי עושה את זה במקומם? אלדד כמובן, הוא קם כל בוקר ויוצר קשרים עם מנהלי חברות, משרדים עורכי דין וראיית חשבון, עם נציגי ממשלה ונבחרי ציבור, מנהיגי קהילות ואנשים טובים בארץ ואפילו בחו"ל, הוא מטפל בלוגיסטיקה ומקים תערוכות, מטפל בענייני התקציב והחשבונאות, מייצג את האמנים ומנהל את ההתקשרות מול הלקוחות ומאפשר להם להגשים חלום, להתפרנס ולהמשיך ליצור ולבטא את עצמם דרך האומנות המדהימה שלהם.
אדם מיוחד אחד עומד איתן מול מציאות כל כך קשוחה
אלדד מתמודד עם מציאות הרבה יותר קשוחה מרובנו, במשך חייו הבוגרים אלדד ניסה לעבוד בהרבה מקומות עבודה, בעיקר בחברות שמחויבות על פי החוק או נדרשות בצורה כזו או אחרת להעסיק בעלי מוגבלויות, אבל הוא תמיד "שוחרר" לאחר זמן יחסית קצר, בשיחה שלנו הוא מסביר לי שהם "מעדיפים להעסיק מישהו עם מגבלה שלא מפריעה לו בקצב העבודה".
אחרי הרבה פעמים של הניגון החוזר הזה, של להתקבל לעבודה במקום חדש, להרגיש שהוא לא יכול להתפתח וליזום ושכנראה בקרוב שוב "יראו לו את הדלת", אלדד החליט שהפעם הוא רוצה ליזום משהו משל עצמו, היה לו רעיון שבקע מהלב ורצה לצאת החוצה. הוא מספר לי שהוא בן למשפחה של יזמים ולכן כנראה האפשרות של לעשות משהו באופן עצמאי הייתה נראית לו אפשרית, ככה נולד הרעיון לעזור לאמנים בעלי מוגבלויות להגשים את החלום. הוא הבין שאם הוא ינקה את כל הפרוצדורות שמונעות מאנשים אלה להציג את האומנות שלהם ולמכור אותה הוא יכול לאפשר להם לראשונה להשתלב בעולם האומנות באמנים עצמאיים מן המניין. הוא התחיל למפות את כל מה שהוא יצטרך לעסוק בו: לוגיסטיקה של תערוכות ואירועים, פיתוח קשרים, שכירת מקומות, תמיכה, מימון וסיוע, התנהלות וקשר מול לקוחות פוטנציאלים, רישום ארגון חוקי, דיווח מסודר לרשויות, ראיית חשבון, ייצוג משפטי ועוד רשימה ארוכה של משימות שלא נגמרות.
" אם אתם מאמינים במשהו, אנשים כבר ימשכו לזה ויתמכו בעשייה שלכם"
וכך בספטמבר 2021, עם התמדה, עזרה ואנשים טובים בדרך הגיע הרגע הגדול, תערוכת "שוברים חומות" התערוכה הראשונה של עמותת "פינות עיגול" ושל אלדד שושתרי בראשה, בגלריית ארטורה שבמכללת רופין – תערוכת יצירות אומנות מכובדת, זוהרת ומרגשת ! התגשמות חלום של 37 אמנים בעלי מוגבלויות שפתח עידן חדש, אמנים בעלי מוגבלויות על המפה של תעשיית האומנות הישראלית. מאז, אלדד, העמותה והאומנים עשו עוד הרבה תערוכות, אירעים, יצירות אומנות ומכירות, מעמק חפר, ישראל ועד שיקגו, ארצות הברית.
בסיום הפגישה שלנו ביקשתי מאלדד לתת לכולנו מסר אחד שנוכל לקחת איתנו, במילותיו:
"זה חשוב לדעת מה אנחנו רוצים בחיים, אם אנחנו מאמינים במשהו אנשים כבר ימשכו לזה ויתמכו בעשייה שלכם, גם אם העולם נגדכם ולא בנוי לעזור לכם זה מראה שאפשרי למצוא דרך".
לפייסבוק של עמותת "פינות עיגול" – לחצו כאן
לאתר של עמותת "פינות עיגול" – לחצו כאן
