יש מלחמה
יש חטופים
יש כאלה שלא חוזרים
והלב נקרע.
ואני חושבת לי איך אני מעלה?
איך אני מחברת לתקווה למרות הכל?
איך אני מתחברת לתקווה?
איך אני יוצאת מעצמי ונותנת לאחרים?
איך מחברת אחרים לטוב של עצמם?
כי ברור לי שמהטוב יצא רק טוב
אז לפני 3 שבועות הגעתי דרך עמותת ניצוצות, לפגוש נערים ונערות בני 15 מנס ציונה.
הניצוץ שהעברתי – חיבור לחלומות, חיבור לרצונות. חלקם התעניינו ושיתפו פעולה, חלקם השתעממו ורצו כבר שיגמר, אחד היה צריך תמיכה ועם זאת שיהיה בקצב שלו.
הבנות רצו בעל עשיר, ילדים, קריירה, לרקוד. הבנים, ספורט, לטייל, משפחה.
לא לחצתי, נתתי מרחב. מי שהיה בעניין נתתי מידע ,שאלתי, התעניינתי. מי שרצה לצאת, זרמתי..שחררתי.
כמה מסקנות עלו לי מתוך המפגש:
בשביל להתחבר לחלומות שלהם ראשית צריך לחבר אותם לכוחות שלהם, להאמין בעצמם.
לא מספיק חלום, חשוב גם שיהיה רצון.
ולזכור לסמוך עליהם שהם ידעו את דרכם.
