מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתה לי תשוקה לקחת חלק אקטיבי באתגרים שהסביבה שלי מתמודדת איתם, אם זה בבית הספר, במסגרת תוכנית עתודה אקדמית באוניברסיטה, בפרויקטים חברתיים שהשתתפתי בהם, בצבא כחייל וכקצין וכמובן לאחר מכן גם באזרחות כיזם ויועץ טכנולוגי. בכל הפעמים, הרגשתי שההקרבה של זמן, כסף ותשומת לב לנושאים חברתיים או אפילו בעיות אישיות של אחרים היא פעולה שלפעמים פשוט לא נראית הגיונית מהצד. כשבחרתי להצטרף לבחירות לאגודת הסטודנטים אצלנו במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, הרבה מהקרובים שלי אמרו לי "מה אתה צריך את זה?", "יש לך בכלל זמן?", "איך תשלב הכל?" והאמת שלא להכל יש לי תשובות אבל ידעתי שזה המקום והזמן שאני צריך לעשות את זה, לשמחתי ניצחנו ובעת כניסתי לתפקיד מנכ"ל אגודת הסטודנטים כבר התחילו הבעיות והאתגרים הראשונים ומצאתי את עצמי מטפל בכל מני סוגיות מוזרות, קיבלתי דרישות תשלום וחשבוניות בלשון המעטה.. "משונות", באותו יום שהתחלתי להתעסק עם זה הבנתי שהקריאה הפנימית שלי הייתה מאה אחוז מדויקת, המקום הזה צריך סדר שאני יכול להביא לו.
המחזוריות של שינויים
כשהתמניתי לתפקיד הראשון שלי כקצין אני זוכר שיחה עם חבר, קצין בכיר ממני שאמר לי: "בכל תפקיד בדרך כלל מגיע מישהו שמקים אותו ועושה עבודה מאוד קשה כדי לסדר אותו, עם נהלים, פורמטים, תהליכי עבודה, בניית הקשרים הרלוונטיים ועוד המון ולאחר מכן מגיעים בין מחליף לשניים שיכולים ליהנות מהעבודה הקשה שעשה קודמם ולרכוב על העשייה שלו… אבל עם הזמן דברים נהיים לא עדכניים ובעיקר רוח העשייה, הבנייה, החידוש והיוזמה שהייתה נעלמת… עד שמגיע קצין חדש עם רוח דומה ומתחיל לחדש את הנהלים, את הקשרים, להביא יוזמה וחידושים לתהליכים הישנים ולהרים בחזרה את התפקיד שעליו הוא אמון". את הדברים האלה לקחתי איתי לכל מקום מאז, זה נגע בי מאוד, הרבה פעמים הרגשתי שהתפקיד והמשימה לא חשובים כמו האדם שאמון על הביצוע שלהם… וכשעזבתי את התפקיד האחרון שלי בצבא כקצין תקציבים ביחידת המתפ"ש, ידעתי שאני עוזב כאשר לפני לא היה קיים מדור או קצין שעסק בנושא ניהול התקציבים במשרה מלאה ובעת עזיבתי השארתי תפקיד עם נהלים מסודרים, תהליכי עבודה תקינים, קשרים טובים עם כל 26 היחידות ועוד מחלקות וגורמים רבים שעבדתי מולם. הלילות המאוחרים והבקרים המוקדמים השתלמו והפכו למשהו שאני יכול רק ליהנות ממנו בהרגשה הפנימית שלי, על עשייה כזאת כמעט אף פעם לא מקבלים בונוסים, בתים, מכוניות, עוקבים בטיק טוק או אושר חומרי כלשהו, הדבר היחידי שמרוויחים ממנה זו תחושה פנימית טובה ואת הידיעה שהשארתם פיסה קטנה של שטח במצב יותר טוב ושאנשים אחרים ייהנו ממנה.
עשייה באה רק עם יש אחריות
אגודת הסטודנטים היא עמותה רשומה. עמותות לרוב מחויבות רק בתקנון המסדיר את הכללים העיקריים והרוחביים של עבודתם כמו למשל המטרות העיקריות שלשמן הן יפעלו, קצת כמו חברה בע"מ. בעת כניסתי לתפקיד לפני מספר שבועות כבר הכנתי תוכנית עבודה אישית למטרות שלי כמנכ"ל בשיתוף עם היו"ר והתייעצות עם הרבה חברים טובים שעסקו בתחומים כאלו ודומים.. מעבר לטיפול בדברים הדחופים, "העסקאות המשונות", חובות ומחויבויות שהורישו לנו, התחלתי לכתוב ולנסח את הנהלים הראשונים, נהלי רכש, ניהול תקציב, הסדרה של תהליכי עבודה ואחריות על פעולות רבות ומגוונות של האגודה. בכניסתי הופתעתי לגלות שאין אפילו נוהל אחד עד כה. במגזר הציבורי שאני הכרתי היו מאות והאמת שעל אף מה שחושבים על בירוקרטיה לפעמים, שם זה כן עבד בעיניי, כי אפשר היה לדעת איך לעשות דברים גם אם "נכנסתם לתפקיד אתמול" והנהלים מסדירים ומחלקים גם את האחריות. ארגון שלא קיימת בו הסדרה של אחריות בין בעלי התפקידים נועד לכישלון בעיניי מהסיבה הפשוטה שאין עשייה שבאה בלי אחריות ואם אין אחריות אז לא תבוא עשייה.
