כבוד הוא כבוד הוא כבוד.
וכשהוא בסביבה, בעצם הוא אמור להינתן לכל הכיוונים והגילאים.
האם אכן אלו פני הדברים?
בזמננו העולם שייך לצעירים.
וכמו שאנו יודעים בדורנו, ההורים משקיעים המון בילדים, והילדים כבשו את הצמרת ומכתיבים את הכללים.
ולמרות זאת, הם מלאים תלונות, ומרגישים שמגיע להם ושהם לא מקבלים מספיק מההורים.
בעצם, הפתרון שניתן לנו לא הביא מזור ומנוחה לשטח.
מצד שני אנו יודעים שבכל מערכת יחסים בין הורה וילד, תמיד יש מנצח אחד. והוא הילד. גם אם ההורה יעשה הכל בשביל שהילד יהיה מרוצה, בסופו של דבר מי שיקבע את טיב היחסים, זה הילד.
מכאן, שבסופו של דבר האחריות על מערכת היחסים היא על הילד. ולא על ההורה.
וכאן בא הצו של "כבד את אביך ואת אימך" שהופנה אל הבנים ומעיד על כך.
ואם אנו רוצים להנחיל דוגמא של כבוד לילדים, אנו ההורים צריכים לעשות בדק בית רציני על ההתייחסות שלנו להורינו.
כי כמו שכל ילד שנכנס למשפחה, יודע מי האח הגדול ממנו, ואנו לא צריכים להסביר לו זאת, כך בעצם היינו אמורים להתייחס להורים שלנו, כבעלי ניסיון שנים גדול יותר משלנו.
ואיפשהו בדרך, איבדנו את הכבוד ואת ההערצה שהייתה לנו בתור ילדים. ובמקום לאפשר להורה שמכיר אותנו מאז קטנותינו, ושאוהב את ילדיו בדיוק כמו שאנו אוהבים את ילדינו, לייעץ לנו, להוביל אותנו, ואף לחנך אותנו, אנו מבקרים אותם, מחנכים אותם ולא סומכים עליהם כמי שיכולים לתת לנו עצה טובה יותר, ממה שאנחנו יודעים.
הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה ולתת להורים את הכבוד המגיע להם על כל מה שעשו עבורנו, וגם אם לא עשו, עלינו להודות להם, כי הם השורש ממנו ינקנו. וכל זמן שאנו מנסים להכחיש קשר או להתנתק מהם, ולא מחזקים בתוכנו את הכרת הטוב וההסתכלות של ילד כלפי מי שמעליו, לא נצליח לרפא את הענפים שצמחו מהם.
אסתר אדלר. מנחה לחיזוק התא המשפחתי 052-8167090
