במסלול של 1000 קילומטרים, החשוב ביותר הוא תמיד הראשון

יתר על כן, הראשון הוא לא רק החשוב ביותר, אלא שהוא אפילו חשוב יותר משאר 999 הנותרים. למה? כי ההתחלה קשה. להמשיך קל יותר. ורק הקילומטר הראשון הוא הקילומטר ההתחלתי. השאר הם רק המשך.

 

אם מה שאמרתי זה עתה נכון, אולי עלינו לשנות את הדרך בה אנו עומדים בפני הצלחה, הן במשימות המשמעויות ביותר והן באתגרים הקטנים. הרשו לי להעלות את הבולטות של המשפט הקודם ולהרהר בו. האם הקילומטר הראשון חשוב יותר מכל שאר תשעים ותשע יחד? אז המסקנה ברורה. כשמדובר על עשייה, כשאנחנו עומדים לצאת לדרך…

 

המפתח להתחלה הוא להתעלם משאר הדרך ולהתמקד רק בשלב הראשון

 

שימו לב שלא ציינתי שהמפתח הוא להתמקד בשלב הראשון. מה שכתבתי זה: להתמקד בשלב הראשון ולהתעלם משאר הדרך.

אמירה אחרונה זו מורכבת משני חלקים ומהשניים, החשוב ביותר הוא השני. גם כשיש לנו את המוטיבציה הדרושה להתחיל, על המוטיבציה הזו להיות מוגנת מפני אויב נורא. האויב הזה נקרא ורטיגו. הוורטיגו נובע מהתבוננות במסלול השלם במקום רק במה שמעסיק אותנו כעת, שהוא הצעד הראשון. הוורטיגו משתלט עלינו כשאנחנו חושבים לא במרחק של קילומטר אחד בלבד, אלא במה שאנחנו מחשיבים, בטעות, מספר גבוה מאוד של קילומטרים אינסופיים שבלתי אפשרי להתגבר עליהם. זה מה שמאיים על המוטיבציה הראשונית ומסוגל לחסל אותה. הפתרון לבעיה זו הוא לחתור לראיית מנהרה, ראיית לייזר המאפשרת לכם לראות רק את הקילומטר הראשון ולהתעלם במכוון מכל האחרים.

 

העתיד הוא הזמן שנותר לנו לעשות את מה שלא עשינו קודם

 

לא משנה אם הדרך היא מאה קילומטרים או אלף. התעלמו מכל הקילומטרים והתמקדו אך ורק בקילומטר אחד. הקסום. הראשון.

אל תחשבו: "גן". חשבו: "פרח".

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 95
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן