אפרת כורם

שיחה עם
אפרת כורם,
על סרטה העלילתי הראשון "בן זקן"

 

ben zaken 2 ben zaken 3

בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ברלין שהתקיים החודש – פברואר ישתתף גם הסרט הישראלי "בן זקן" של הבמאית אפרת כורם.

כשאחד הילדים שלי היה בן 14 רשמנו אותו לכיתה י' לתיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. "אתה זורק את הילד מהבית לפנמייה" , אמרו לי חברים.
"זה בדיוק מה שאמרו לאימא שלי כשהחלטתי ללמוד בפנימייה", אומרת הבמאית אפרת כורם (35) שסרטה הראשון "בן זקן" עלה לאקרנים בארץ ב-19 בפברואר.

היא נולדה וגדלה באשקלון בגיל 14 וחצי, עזבה את ביתה והלכה ללמוד בפנימייה לאמנויות במצפה רמון. היא חזרה לעיר, כדי ללמוד קולנוע במכללת ספיר.
מאז הספיקה לכתוב ולביים סרט שהוקרן בפסטיבל קאן 2007, שימשה כמנהלת האמנותית של פסטיבל קולנוע דרום והייתה עורכת את כתב העת “קולנוע דרום”.
כעת היא מוציאה את סרטה הראשון באורך מלא שהוצג כאמור בפסטיבל הסרטים בברלין.
הסרט מספר את סיפורו של שלומי בן זקן (אלירז שדה), אב חד הורי, המגדל את רוחי (רום שושן), בתו היחידה בת ה-11, מאז שנולדה בבית אמו באשקלון. שלומי נאבק בעצמו ובסביבתו לשמור את בתו בחזקתו אך גם מכיר בחוסר היכולת שלו לתפקד כאב ולהעניק לבתו היחידה הזדמנות וחיים טובים יותר, כמו שהיה רוצה לעצמו.

"אני עובדת על הסרט בשנתים באחרונות", אומרת כורם ערב נסיעתה לפסטיבל בברלין, "מתהליך הליהוק, צילומים עריכה וכו'. אני כותבת אותו ארבע שנים."

סרטים טורקיים והודים

איך את זוכרת את עצמך בגיל 11 כבת גילה של רוחי- הילדה בסרט?

בגיל 11 הייתי ילדה שהכל עיניין אותה הייתי מאוד שונה. הדרך היחידה שלי לגלות שיש עולם אחר זה דרך סרטים", היא אומרת, "ולא סרטים בקולנוע, אלא דרך סרטים בטלוויזיה. בגיל 11 ראיתי המון סרטים בעיקר סרטים אמריקאים שהיו בטלויזיה. הייתי מוותרת על דברים בחוץ, ללכת לבקר את סבתא , רק בשביל לראות סרטים. היו לנו כבלים פירטיים, שם היינו רואים המון סרטים טורקיים, הודים עממיים כאלה, שאני פשוט הייתי מכורה להם.

"הייתי מכורה לכל דבר שהיה מספר לי שיש עולם אחר. אני זוכרת בדיוק את זה", היא נזכרת וכאן היא מתחילה במונולוג מעניין על החיים.

"אנחנו חיים בסרט על עצמנו. אז אני חיה בסרט על עצמי הייתי ילדה בוהה, חולמנית.  מצד שני אימא שלי אומרת שהייתי טרוריסטית שאומרת לכולם מה לעשות.

זה סוג של במאי, לא ?

"כן, כנראה שהייתי שניהם. לא כל ילד אומר 'אני הולך', באיזה שלב אימא שלי הבינה שאין מה לעשות, חייבים לתת לי ללכת כדי שדברים יתאפשרו לי. היא הבינה את זה בחכמה גדולה.

האם ניסית להכניס לילדה בסרט דברים ממה שקרה לך ?

"בטח, היא מאוד דומה לי. היא ילדה מאוד בוחנת. היא מרגישה מה קורה בעולם המבוגרים.

את מדברת על משפחה שיש בה זקנים. גיבור הסרט-שלומי, הוא בן 34 שזה הגיל שלך היום. 34 הוא גיל זקן ?

"זה זקן באופן מאוד מטאפורי", היא מסבירה. "שלומי חווה את הקיום שלו בלי הגנות. אין פילטרים. קירות הבית בו הוא מתגורר מזכירים בית כנסת. קירות ריקים, בבית יש חללי פשפוש, חללים שאפשר לשתוק ולחשוב בהם."

יש בסרט אלמנטים של חוסר תקווה. את רואה בסרט גם אלמנטים אופטימיים ?

"כמו ש'זקן' הוא לא 'זקן' במובן המיידי שלו, אז גם האופטימיות או החסד זה לא במובן המיידי. אני חושבת שיש המון אופטימיות והמון חסד במשפחה שלא מודדת את עצמה מול שום גורם אחר. תל אביב לא קיימת שם, ושום דבר אחר חוץ מהם לא קיים שם.
"אני רואה את זה מלא כוח. יש בזה סוג של 'אני יודע מי אני ואני יודע באיזה מרחב אני חי. אני לא מספר לעצמי סיפורים'. יש סוג של אופטימיות במובן הזה שאבא מבין שהדבר הכי טוב בשביל הבת שלו יהיה להרחיק אותה ממנו. זה אקט, זאת אמירה מאוד חתרנית היא אמירה שנוגעת באמת. כי במקרה של שלומי להשאיר אותה אצלו רק יגרום לה לא להיות קיימת. רק יגרום לה לשבת בחללים כאלה, זה לא מתאים. היא ילדה קטנה. הוא לא רוצה שהיא תהפוך לזקנה בגיל 34, ובעיני זה מאוד אופטימי, מלא כוח, לעשות מאמץ להיות בעולם. לעשות מאמץ זה להיות אבא טוב, שבאופן אירוני משחרר את הבת שלו – זה אופטימי.

עברת בסרט תהליך.  האם העבודה על הסרט לימדה אותך דברים על עצמך שלא הכרת ?

"בטח שאני לא אותו אדם. אתה יודע, זה כמו ההרגשה של לפני שנולדים לך ילדים ואחרי. אתה לא אותו בן אדם. זה אותו הדבר. במובן הסימבולי, באיזה שהוא אופן יש לי ילד.

הליהוק של אלירז שדה
אם עמד לנגד עיניך זה שליהוק של אלירז יביא קהל ?

"אף אחד לא מאמין לי", היא אומרת, "זה ממש לא עמד לנגד עיני. כל כך רציתי לשים את שלומי בן זקן, הגיבור של הסרט, בידים טובות ושמי שיעשה אותו יאהב אותו, ולא מצאתי.         מצאתי אנשים שרוצים לשחק בפיצ'ר, מצאתי אנשים שמעניין אותם לשחק דמות כזו. עד שאלירז בא ואמר 'אני לוקח אותו, אני אדאג לו, אני אעשה אותו, אני אכניס אותו לתוך הגוף שלי. בן אדם שמצליח להגיד את זה, הוא אדם רחב לב, שיכול להכניס לתוך ההווייה שלו איש שכמעט לא מדבר, כמעט לא עושה כלום ולא יודע מה לעשות עם הבת שלו, ומאוד אוהב אותה.

"זה לשחק דמות שהיא כמעט שקופה", היא מוסיפה, "אי אפשר לעשות את זה רק מתוך אגו.  'זה יביא לי עוד משהו בקריירה', הוא בכלל לא חווה את הדמות הזו מהמקום הזה, ובגלל זה הוא קיבל את התפקיד. מעבר לזה שהוא הסכים ללכת איתי. אחר כך הבנתי שיש לו מועדון מעריצים לא העלתי על דעתי שיש דבר כזה. באתי לזה ממקום מאוד נקי.
"אחרי שפגשתי אותו פעם אחת, לקח זמן עד שפגשתי אותו שוב. הכל היה בהתהוות. למדנו אחד את השני. מה זה מעניין אותי אם הבן אדם עושה כך או אחרת, אין שחקנים בסרט שלי. אם זה היה גימיק אז הייתי מלהקת אותו ואת יהודה לוי שישחק את אח שלו. זה היה גימיק, היה לי מה זה מלא קהל.

מה היית רוצה לקבל ליום ההולדת שלך ?

"שאלה מאוד מאתגרת", היא אומרת, "אני רוצה ארוחת צהרים עם רוברט דה נירו ביום ההולדת שלי.

מתי יום ההולדת שלך ?

"באחד באפריל", היא אומרת ומתגלגלת מצחוק.

שתפו את הפוסט

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 106
המלצות החודש
לרכישה
לרכישה
לרכישה
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
פרסומות
צור קשר
הכל מתחיל בך - הקול הגברי - באנר פרסום לקבוצת פייסבוק
סיגל גבאי, מלווה להתפתחות מקצועית ואישית, מאמנת מוסמכת, מאסטר ל- NLP.
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן