אדר הוא החודש שנהפך ליהודים מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, וזו הסגוליות של הזמן הזה. "ונהפוך הוא".
בעצם מעשה המגילה לא היה באותה שנה כי אם במהלך 10 שנים.
רק לאחר שהוא הסתיים ב"מהפך הגדול" כשהם היכו באויביהם בהרשאה מפורשת של המלך, יכלו היהודים להסתכל על מה שעבר עליהם ולהבין את הנס שהתרקם פה מאז הסירוב של ושתי לבוא לבית המלך, ושאסתר נלקחה לבית המלך.
חז"ל אומרים לנו כי גדול יום הפורים מיום הכיפורים. (גם דברים שלא התכפרו ביום כיפור יכולים להתכפר ביום הזה של שמחה)
ולמה?
בסוף המגילה כתוב "קימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם"… לעשות את שני הימים האלו – יד וטו לחודש – של הערים הפרוזות, ושל הערים מוקפות החומה(כמו שהיתה שושן, וכך גם בירושלים) יום משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ואלו באמת 4 המצוות של יום הפורים עד היום. (כולל מקרא המגילה)
מה עושים היהודים כשהם שמחים? מגדילים את השמחה, ומשמחים אחד את השני. שישמחו כולם!!!
מסבירים שבפורים קבלו היהודים עליהם ועל זרעם את התורה מתוך שמחה. עד אז קיימוה מהכרח, ומעתה בחרו בה מרוב שמחה. לכן גדול יום הפורים.
דברים אלו רלוונטים לימינו אנו.
המצב הקשה מאפיל על היכולת שלנו לשמוח! ודווקא בימים אלו אנו צריכים לזכור כי "יש עניין שיסתבך הכל לטובה" (ר' נחמן) זאת אומרת שיש בזה ענין מיוחד שכאשר הדברים מסתבכים, גם אז זה לטובה. וכמו שאנו יודעים בלי החושך לא היינו מכירים בעוצמת האור. וכשאנו זוכרים זאת, אנו יודעים שבסופו של דבר הכל מסתבך לטובתנו, כדי להגדיל את השמחה.
וצריך לזכור שגם הנופלים ציוו לנו את החיים. והגדלת כוח החיים שלנו הוא ע"י שמחה.
לשמוח בזה שיש לנו אויר לנשום, שהגוף שלנו ממשיך לתפקד, שיש לנו בכל מצב יכולת להמציא את עצמנו מחדש, שיש לנו יכולת, כלים ואמצעים להתבונן בטבע, גם בחיי נמלה וללמוד מזה עצות לחיינו. ו… שאנו יכולים לשמוח על סמך העתיד כבר מעכשיו.
בשיטת "המסע" של ברנדון בייס, שמנחה אותי בעבודתי, בסוף התהליך אומרים "ומאחר שהזמן הוא רק אילוזיה, כל מה שתיארנו שאנו רוצים בתהליך, יכול להתחיל כבר מעכשיו."
חשוב לנו לפעמים להתעלות מעל הזמן, ולראות בראיה רחבה יותר – מבלי שהזמן יגביל אותנו – ולהבין שדברים נעשים לטובתנו, ובסוף יתהפך הכל לטובה, והשמחה רק תגדל ותגדל!
