יש מביננו האומרים:“כדי לפעול ביעילות אני זקוק לחופש, מסגרות וכללים גורמים לי לתחושת מחנק.”
אולם בפועל כשהם מקבלים את החופש שביקשו הם מרגישים בלבול, הצפה או צמצום.
למה זה קורה?
מרחב של חופש בלי כללים יוצר כאוס. לעומתו מרחב בעל כללים נוקשים בלי דרגות חופש גורם להרגשת מחנק וחוסם יכולת פעולה. האיזון בינם הוא זה שמאפשר יציבות.
מה הם למעשה המרחבים הללו ואיפה אנחנו נפגשים בהם?
המרחב הוא למעשה החיים עצמם כפי שהם: העבודה, המשפחה, הבריאות, הזמן לעצמי, התחביבים, החלומות.
המרחבים שלנו לא ריקים – הם מלאים ולפעמים מלאים כל כך, עד כדי כך שאנחנו מתקשים למצוא את עצמנו בתוכם.
כשהמרחב שלנו חופשי מדי ואין בו כללים נוצר אי סדר שמקשה על העשייה ועל קביעת סדרי העדיפויות. כאן מגיעים היתרונות של מסגרת נוקשה וכללים, היא לא מגבילה אלא מגדירה. בפועל היא עוזרת לנו לבחור מה נכנס קודם ומה אחר כך.
הסיפור 'האבנים הגדולות' יכול להאיר את דברי:
במהלך הרצאה מול סטודנטים פרופסור ממלא אגרטל באבנים גדולות ושואל את הסטודנטים האם האגרטל מלא? הסטודנטים עונים לו בחיוב. הוא מוסיף חצץ לאגרטל, אחר כך חול, ולבסוף מים. התלמידים מבינים שבכל פעם שנראה שהאגרטל מלא נותר מקום – תלוי מה מכניסים.
במטאפורה האגרטל מסמל את החיים שלנו. האבנים הגדולות הן הדברים שבאמת חשובים: בריאות, משפחה, חברים, משמעות, זמן איכות.
החצץ – תחומי החיים המשניים. החול – הדברים הקטנים שממלאים את היום.
אם נתחיל מהחול לא יישאר מקום לאבנים הגדולות, אבל אם נניח קודם את האבנים הגדולות נצליח למצוא מקום לשאר.
למה כשיש לנו יותר מדי דרגות חופש במרחב זה מצמצם אותנו?
כשאין סדר, הכול מרגיש אפשרי ולכן שום דבר לא מתחיל, וגם אם מתחיל לא מגיע לסיום לכדי מיצוי ומיד עוברים לדבר הבא. מרחב פתוח מדי לא משרה שלוה ושקט אלא הוא הצפה.
כשאין נקודות אחיזה, האדם לא פורץ אלא מתכווץ. מסגרת טובה לא סוגרת עלינו, אלא מחזיקה אותנו. היא מעמידה גבול שמייצב את המרחב ומאפשר בתוכו חופש אמיתי.
אז איך פועלים במרחב כך שיעבוד לטובתנו?
- לזהות את האבנים הגדולות שלך למשל: בריאות, תזונה, זמן נשמה, אמנות, סדנאות, תנועה, רוגע...
- להניח אותן ראשונות בלוח הזמנים ולא “כשיהיה זמן” להכניס כי זה הבסיס של היציבות שלך.
- אחר כך להוסיף חצץ: עבודה, לקוחות, פגישות, המשימות הבינוניות.
- רק בסוף – את החול: שיחות קצרות, סידורים, הודעות, ניירת, טלפונים.
- לעצור פעם ביום לשתי שאלות זהב:
- האם היום הנחתי לפחות אבן גדולה אחת ?
- האם המרחב שלי מרגיש לי רחב או מבולגן?
כך המרחב מפסיק להיות מקום שמציף אותנו והופך להיות מקום שמחזיק אותנו, מקום בטוח.
