כתיבה למטרה: איילת י. דרזנר, [email protected]
"קוץ ודרדר" הוא ספר המדבר על בחור מבית דתי שבא ללמוד בירושלים תורה ומתארח אצל קרובים-רחוקים של המשפחה שגרים בירושלים. הספר כתוב בסגנון "כתיבת האפשרויות". למי שלא מכיר את הרעיון, מדובר בספר שבמקביל למהלך הסיפור, הסופר מעלה אפשרויות נוספות של מחשבה, רגש, התנהגות ותובנות לסיטואציות אותן הגיבור יכל או יוכל לחוות בהמשך העלילה.
מדובר בספר מרתק מבחינת מורכבות העלילה, מפני שהגיבור הראשי, יובל, נחשף לדמויות שחלקן בעלות ערכים המוכרים לו, חלקן קיצוניות ממנו, חלקן בעלות ערכים חילוניים וחלקן 'מתבשלות'.
אני מודה שכמו שאומרים בלשון העם "בלעתי את הספר", צחקתי, בכיתי, הסתקרנתי, זכיתי בתובנות ואפילו שלחתי משפט לחברה שרומם את רוחה – בקיצור, מאוד מומלץ !, ובמיוחד בשבילכם, שוחחתי עם המחבר ואני מזמינה אתכם להכיר אותו.
מה הוביל אותך לכתוב ספר מהסוג הזה ?
"אני כותב מאז שאני יודע לכתוב. הצורך להתבטא בכתיבה הוא משהו מאוד ראשוני אצלי ולאט לאט הבנתי שהקטע של לכתוב רומן, לברוא דמויות ועלילה הוא משהו שאני מצליח לבטא בו את עצמי.
אני אדם דתי, גדלתי בבית דתי בו החיבור בין הדתי לחילוני עמוק. אני דור 3 לאנשים דתיים שלימדו במוסדות חילוניים, אבי וסבי, וכאדם בעל נטיות פילוסופיות, היחס בין החילוני לדתי מאוד מעסיק אותי, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת האחריות על העם. החיפוש אחר הדרכים לחיות ביחד וליצור צירופים של נוחות יחד, קרובים לליבי."
כתבת בהתחלה שכתיבת האפשרויות הורסת את האכזבה – מדוע ?
"מה שהרגשתי הוא שחיבור אמיתי בין אדם דתי לחילוני דורש פשרות רבות ועיגול פינות ואי אפשר לגשר באמת. אם את חילונית במובן המלא וחשובה לך השבת החילונית שבה את תוכלי לנסוע, לצייר ולעשות מלאכה ובן הזוג הפוך, מערכת היחסים לא ממש תעבוד באופן יעיל כי הוויתור הערכי גדול. רציתי לספר סיפור לא סטנדרטי ובעזרתו לבדוק את האפשרות בין התודעה החילונית לתודעה הדתית. כתיבת האפשרות משחקת בכל מיני אפשרויות לא ריאליות כדי להפגיש את שני העולמות האלה וכך בעצם למנוע אכזבה, כי בתודעה של הדמות, יש גם אפשרות אחרת. במציאות תמיד יש מימד של פשרה. רק בעולם הפנטזיה תוכל לברוא מצב בו כל אחד יוכל לחיות את החיים המלאים שלו."
האם לקחת בחשבון שמאחר שכתיבת האפשרויות בחלק מהמקטעים ארוכה, שיש קוראים שידלגו על חלק מהם ?
"תראי, אני גם מאוד אוהב לקרוא והגיבורים שלי בעולם הספרותי, הם אנשים שכתבו כתיבה שאינה קלה לקוראים, כמו טולסטוי, שבספרו "מלחמה ושלום” יש קטעים לא פשוטים או ג'יימס ג’ויס שכתב את "יוליסס" שהוא אתגר גדול לקריאה. מדובר בסופרים ששייכים לזרם התודעה, כלומר לתאר לא רק מה קרה, אלא מה קרה לדמות מבפנים וברור לי שהמחיר הוא שגם אם אהיה הכי טוב, יתכן והספר לא יהיה רב מכר. זהו המצפן האומנותי שלי וזה מה שמעניין אותי ואני מקווה שיש קוראים רבים שדרך הכתיבה שלי תיגע בהם."
אחד המשפטים החזקים בעיני בספר היה "אתה מוחק את כל היום, לא נשאר עבר שיכביד עליך" מאיפה הרעיון לכתוב משפט כזה ?
"זו שאלה מעניינת. יש לי גיבור ספרות דרום אמריקאי, שנקרא בורחס ויש לו סיפור שנקרא "פונס הזכרן". מדובר באדם שקם בבוקר וזוכר כל דבר שקרה לו. כל מספר ומילה שראה, שמע, קרא ובסוף היום הוא מת מהתפוצצות המידע. אני באמת מרגיש שבשביל לחיות יש צורך באיזון, בין לחיות את זיכרונות העבר, חוויות ההווה ודמויות מהביוגרפיה שלי וצריך לנקות את השולחן כדי ליצור מחדש."
יש סיטואציה שהגיבור, יובל, צריך לחיות בחדר עם יאיר ורקמת שם התרסה – למה (הוא צוחק) ?
"בתוך כל הסיפור יש הרבה התמודדות בין העולם החילוני לדתי. יש אפשרות קלה ללכת על ה'אופטימי והרומנטי' שהדמויות ביחד והן מסתדרות וכל אחד מוותר על הייחודיות שלו, כמו אדם שעובר את מסגרת הצבא. אני רציתי לחקור את השוני בראש, באופן שהדמויות רואות את העולם, ולכן הרגשתי שאני חייב להביא את הסיטואציה לקצה, כי רק כשאתה נמצא קרוב מאוד וחי 'בריבוע קטן' יחד עם אדם אחר, אתה יודע אילו מילים יהיה לך קשה לשמוע או איזו התנהגות יהיה לך קשה לקבל.
באחת הסיטואציות, עידית, עושה מעשה קיצוני עם ספר תורה. כאדם דתי, אני יודע איך יגיב אדם מהעולם שלי למעשה כזה וגם יודע איך מתייחסים לספר תורה. סבא שלי לימד אותי שאם התחלתי לקרוא פרק ואני צריך ללכת מקום, עליי לשים מטפחת באותו עמוד כדי לשמור עליו. זה העולם שגדלתי בו. היה לי חשוב להראות את העולם בעיניו של אדם שמבחינתו ספר התורה אינו קדוש. דוגמא נוספת היא שאחד הערכים החשובים לי הוא חופש וחירות, למרות שעל פניו זה נראה מתנגש עם קיום מצוות דת, מדובר בלבטים שקיימים גם ביני לבין עצמי."
למה לסבך את יובל עם כל כך הרבה נשים ? למה לא לסבך דמות אחרת עם איזו בחורה (הוא צוחק) ?
"חשוב בכתיבת האפשרות לבדוק אפשרויות שונות ולכן הראיתי את האפשרות שבין יובל לאישה דתית, בינו לבחורה חילונית, קשרים עם פערי גיל, פערי גבולות. מה עושה את הדבר הזה ששני אנשים שונים מוצאים נקודת חיבור. הרעיון של אפשרות היא שכשאת בוחרת באפשרות אחת, את מוותרת על אפשרות אחרת ובספר הצלחתי להדגים דרך יובל אפשרויות בחירה רבות ולהביא את הגיבור לידי החלטה באיזו אפשרות הוא בוחר. אם לא ניסיתי, אין משמעות לבחירה שלך ורוב האנשים מתגלגלים בחיים ופחות בוחרים."
דיברת על חגים ויצרת מהומה בפסח. תסביר את הבחירה
"אדם שמכיר את הסוציולוגיה של החגים יודע שהחגים הם זמן טעון מאוד. פתאום יש טאבו שגם אנשים שאתה פחות אוהב אתה נאלץ לראות ולבלות איתם ערב שלם וקיימים הרבה מתחים ומבחינתי זו הזדמנות שמציפה חזק. בנוסף, ההגדה היא טקסט דרכו אני יכול לגלות איך כל אדם מפרש את הכתוב, מה משמעותי בעיניו. לכן מי שדופק החיים שלו נבנה על לוח השנה היהודי או לוח שנה של הדת הנוצרית, ימצא בה המון כלי ביטוי. אני גם יודע שהתחושות שעולות בחגי ישראל הגדולים, אינן עולות בשבת רגילה."
לסיום,
אני לא אעשה 'ספוילר' למי שעומד/ת לקרוא את הספר. אני יכולה לשתף אתכם שלי כקוראת היה צורך אישי בפעולה מסוימת מצד הגיבור בסוף הסיפור שלא באה לידי ביטוי. משיחה עם משה הסתבר לי שאמנם הוא לא חשב עליה, אך עוררתי בו עניין לחשוב איך הוא 'חסך' אותה מהגיבור. מבחינת משה, הגיבור אמנם מגיע מבית דתי, אך הנפש שלו מאוד מורכבת והקורא מופנה דווקא למקומות של אי ההתאמה. התובנה שעלתה משיחתנו היא שהצורך שלי באותה פעולה נבע מהתרבות והחינוך עליהם התחנכתי וגידלתי את עצמי שלא תאמו את הציפיות שלי מהגיבור.
הרצון של הסופר הוא שהקוראים יקראו סיפור טוב וגם ייטלו חלק בניסיון לראות שיש מספר דרכים לספר סיפור וזאת ניתן ללמוד רק דרך כתיבת האפשרויות.
