ספר המתח שהולך לשבור שיאים

"שירת הענן" הוא ספר שישאיר אתכם דרוכים לכל אורכו עם הפתעה עצומה בסופו. המחברת ליבנת מינאי מנהלת קליניקה לאסתטיקה, דבר שיכול להסביר את ההקפדה על הפרטים הקטנים שיוצרים עלילה גדולה מהחיים

מאת זהר נוי

אם אתם חובבי ספרי מתח לא תוכלו להחמיץ את הספר "שירת הענן" (הוצאת ספרי ניב) שכתבה ליבנת מינאי, שחיברה ספר מתח מיוחד, תרתי משמע. ליבנת רקחה ביד אמן תעלומת רצח מצמררת ומותחת, עלילה מפותלת וסודות לא צפויים שמובילים את הקורא אל תוך נבכי נפש האדם בדרכים עקלקלות של חקירת רצח.

אישה כבת חמישים ותינוק כבן שנתיים נמצאו מתבוססים בדמם, זה לצד זה.
המשטרה תיאלץ לגייס את מיטב המוחות כדי להתחקות אחר האירועים שקדמו ושהובילו לרצח, ובעיקר בגלל שהחשודה המרכזית מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית ולא מתקשרת עם הסביבה. האם יצליחו לגלות בזמן מהו הסוד האפל שנקבר עשרים וארבע שנים קודם לכן בבטנה של ילדה בת תשע? ארוטיקה ופיתוי שהובילו לתוצאה הרת גורל ישאירו את הקוראים מרותקים עד הפרק האחרון.

ליבנת מינאי, בת 37, מנהלת קליניקה לאסתטיקה מתקדמת. היא מעידה על עצמה שהיא מעריצה מושבעת של ספרי מתח עוד מילדותה.

"כשהחלטתי לכתוב ספר בעצמי, כתבתי אותו כקוראת ולא כסופרת", היא מסבירה. "איגדתי בספר את כל הציפיות שלי מספר מסוג זה. המטרה הייתה לכתוב כמו שהייתי רוצה לקרוא. היום, אני יכולה לומר בלי ספק שהייתי שמחה לקבל בעצמי ספר כזה".

מהיכן קיבלת רעיונות לכתיבה?

"מהדמיון. הוא מפותח מאוד. אין מקור השראה ספציפי לספר, אבל יש חלק שמדבר על מחלקה פסיכיאטרית, ושם זה לא לגמרי דמיוני".

"לפני כארבע שנים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה קשים, ומאז אני מטופלת ומאוזנת", היא חושפת באומץ רב. "הייתי כמה פעמים בחדר מיון ושלחו אותי להמון בדיקות, אבל בסופו של דבר לא מצאו כלום. זה רק חידד אצלי את ההרגשה שמשהו לא בסדר אצלי ושאני פשוט משתגעת. הלכתי לכל מיני טיפולים מוזרים כמו מתיחת צוואר ובדיקת קריסטלים באוזן. שום דבר לא עזר ורק הכניס אותי לעוד יותר לחץ".

איך הגיבה הסביבה שלך להתקפי החרדה?

"אני חייבת לציין שתמכו בי מאוד וזה אחד הדברים שהרגיע אותי קצת. הרופאים לעומתם היו די אדישים אליי. חברה של אימא שלי שעובדת בבית חולים אמרה לאימא שלי שאלה התקפי חרדה. היא ביקשה ממנה לקחת אותי לפסיכיאטר פרטי. בהתחלה התנגדתי, אבל בסופו של דבר הסכמתי וזאת הייתה התחלת הסוף של התקופה המחרידה הזאת שנמשכה ארבעה חודשים. הוא נתן לי כדור ובתוך שבוע וחצי חזרתי לעצמי ולשמחת החיים שלי ושמתי את החרדות מאחוריי".

מה מרגישים בזמן ההתקף?

"שאני צפה בתוך חור שחור. אנשים דיברו אליי ולא ממש שמעתי אותם. הייתי בתוך בועה. דופק גבוה, נשימות כבדות, הזעה, לחץ בחזה. כמה פעמים הייתי בטוחה שאני הולכת לקראת התקף לב. זה היה מפחיד ועצוב מאוד ולא הבנתי מה עבר עליי".

מה היה הטריגר לזה?

"הטריגר שהפעיל את החרדה היה הפחד שיקרה לי משהו והילדים שלי יישארו לבד. לפני שהבנתי שחלק גדול, אפילו עצום מהאוכלוסייה סובלים מחרדות, חשבתי שזה משהו נדיר ופחדתי שאני אשתגע, היום אני מבינה שזה היה רחוק מהמציאות והפחד הזה היה רק חלק טבעי מהתקף החרדה עד היום אני לוקחת פעם ביום כדור שמאזן אותי. היום אני מרגישה התקף חרדה לעתים נדירות מאוד וגם אז האדם שמולי לא יכול לזהות שעובר עליי משהו".

בשיא החרדות שלך ראית את המחלקה הפסיכיאטרית מבפנים?

"לא, תודה לאל שמעולם לא יצא לי לראות מחלקה פסיכיאטרית מבפנים, אבל פחדתי ממנה, ולכן כתבתי עליה כמו שאני רואה אותה בדמיוני".

זה מעורר השראה לשמוע אותך מדברת בצורה כל כך חופשית על התקפי חרדה, דבר שבדרך כלל אנשים מסתירים.

"נכון. אני מדברת בצורה חופשית כיום ולא מסתירה שום דבר כי אין במה להתבייש. אני מנהלת עסק ומשק בית ואני לגמרי מתפקדת, אבל אני לא רובוט. לכל אחד, בין אם הוא יודה בזה או לא, יש חולשות, פחדים ומצוקות. השאלה היא איך אתה מתמודד עם זה. אני יודעת שיש הרבה שמתמודדים עם זה וקשה להם עם הסטיגמה. הם לא רוצים לקחת כדור גם אם זה מה שיוציא אותם מהחרדה ואני לא מבינה את זה. יש משהו שעוזר לכם – קחו, צאו לדרך חדשה. לא רוצים כדור? לכו לשיחות, העיקר שתעשו משהו, שתתמודדו עם מה שמפריע לכם כי זה לא ייעלם מעצמו".

אפשר להניח שאצלך גם הכתיבה הייתה חלק מתהליך ההחלמה מהתקפי החרדה? עד כמה היא השפיעה על הנפש שלך?

"בהחלט. הכתיבה היא כלי נהדר שעוזר לי מאוד לבטא את עצמי, וזה כיף גדול ליצור סיפור מהדמיון, במיוחד כשמדובר בדמיון ללא גבולות כמו שלי. אחרי שאני כותבת אני נרגעת מאוד, במיוחד אחרי שאני רואה את התגובות לספר. יש משהו בכתיבה שמאזן את הנפש. אני מרגישה שהנפש שלי רוצה להוציא את הסיפור הזה מתוכה ואחרי שהוא יוצא בצורה כל כך מושלמת זה הדבר הכי טוב בעולם".

מה העלילה של הספר בקצרה?

"הגיבורה של הספר היא ארינה, בחורה צעירה בת 24. היא בת יחידה ואביה נטש אותה. היא חשודה מרכזית ברצח אימה ובנה, לאחר שנמצאה בזירת הרצח כשהיא אוחזת בסכין מגואלת בדם. בגין החשדות האלה היא מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית סגורה. היא לא מגיבה לסביבה. יש לחץ מהתקשורת ומהסביבה להוציא ממנה מידע על הרצח, אבל היא לא מגיבה לאיש. מנהלת המחלקה, ד"ר אלה מונסון, שהיא גם המטפלת האישית שלה, נלחמת כדי להשיג לה אישור להיפנוזה בעזרתה היא מקווה לדלות ממנה מידע לגבי מה שקרה בזירת הרצח. במקביל לניסיונות של המחלקה הסגורה לדלות מידע ובמסגרת חקירת המשטרה מתגלים לקורא רמזים על אירוע שהתרחש 24 שנה קודם לרצח, סוד אפל שנקבר בבטן של ילדה בת 9".

מה מושך אותך בספרי מתח?

"קשה לי להסביר את מוקד המשיכה שלי לז'אנר הזה. אני יכולה להגיד שאף פעם לא אהבתי רומנים שנגמרים בסוף צפוי. אני אוהבת ספר שיש בו אקשן ומשאיר אותי עם טעם של עוד. ספר אפור פרווה לא מושך אותי. אני אוהבת ספרי מתח שוודיים. הספרים האלה יותר קשים לקריאה בגלל השמות ועודף המידע מסביב, אבל הם מרתקים".

איך בנית את המתח בספר כדי שההפתעה תהיה מושלמת כמו שנהוג בספרים האלה?

"לא תכננתי את זה ממש ולמען האמת הפתעתי גם את עצמי. לא ידעתי מה יהיה בסוף הספר עד שהגעתי אליו. בניתי את הספר צעד אחר צעד. סיימתי כל פרק במשפט שיעורר סקרנות להמשיך בקריאה. כשהגעתי לפרקים מתקדמים עצרתי והלכתי אחורה לראות שכל האלמנטים מתחברים. הייתי צריכה לשתול רמזים להמשך ולזרוק את הקורא למקום אחר".

אילו תגובות קיבלת?

"כל מי שידו נגעה בסיפור שלי עף על זה. ידעתי שהספר שלי טוב, אפילו טוב מאוד, וידעתי שכל מי שחובב את הז'אנר יתאהב בו. ההפתעה הייתה כשמי שלא מתחבר לספרי מתח קרא אותו ורצה ממנו עוד ועוד – זאת בדיוק המטרה!

אנשים אמרו לי 'יש לך זהב בידיים', 'הספר הזה הולך לשבור שיאים'. זה חיזק אותי, עודד אותי והפיח ממני את החשש שבוודאי מנקר בכל סופר".

מתי יוצא הספר הבא?

"הרבה אנשים שואלים אותי את השאלה הזאת וזה משמח אותי מאוד. אני כבר בתהליך הכתיבה של הספר השני, והנה אני מתכוננת לתהליך מחודש של לידה. יש לי מחשבות לתרגם את הספר הנוכחי לאנגלית כי לדעתי הוא יכול להצליח מאוד בעולם. יש צמא לספרי מתח טובים".