מאת: קטי פישר
עד כמה שזה יראה מפתיע, במאמר זה נפגוש את המסכות של עורך ספרותי.
רובנו מכירים את המסכות שהסופרים עוטים על עצמם. היצירה הספרותית שמוגדרת כבדיה, מאפשרת לכותבים אותה להשתמש במצבים בדויים ובדמויות בדויות, כולל שם בדוי של הסופר, אם הוא רוצה בכך, וכול זאת גם כאשר הם מספרים על עצמם ועל מצבים הלקוחים מהמציאות שלהם, דבר המאפשר להם לעטות על עצמם הרבה מאוד מסכות.
אך בוודאי תשאלו את עצמכם מדוע עורך ספרותי צריך מסכות, מהי הסיבה שהוא צריך להתחפש במהלך העריכה הספרותית של יצירה שהיא כלל לא שלו?
ראשית, יש לזכור שגם לעורך הספרותי יש אגו ולא מעט מהעוסקים במקצוע זה יש את השאיפה להשאיר חותם כעורכים. אמנם היצירה שאותה הם עורכים, היא לא שלהם, אך יש לא מעט מביניהם שבצורה לא ישירה רוצים להשאיר את טביעת האצבע שלהם ביצירות שהם עורכים.
לעיתים, ניסיון כזה שהשארת חותם נעשה באמצעות שינוי סגנון הכתיבה. זו מעין התחפשות מתחכמת, ובעיניי פחות רצויה, של ניסיון להבליט את העורך דרך יצירתו של אדם אחר ועל חשבונו, בכך שהוא משנה את סגנון כתיבתו של הכותב המקורי ומכניס את הסגנון שלו.
במקרה זה המסכה שעל העורך לעטות בצורה ישירה, היא דווקא להבליע את עצמו ואת סגנונו ולהתחפש לכותב באמצעות השתלבות בסגנון כתיבתו של זה, וזאת כדי להעצים ולחזק את הסגנון של הכותב, גם אם נדרשים כמה שינויים ותיקונים בהקשר זה.
מסכה נוספת שעורכים מסוימים עוטים על עצמם, היא שינוי הרעיון המרכזי, או הרעיונות המרכזיים, תוך כדי עבודת העריכה מבלי לקבל את הסכמתו הישירה של הכותב, וזאת באמצעות שכתוב הטקסט על ידי העורך עצמו.
חשוב לזכור – רק הכותב יכול לשנות את רעיונותיו ביצירתו, ואם העורך הספרותי מוצא לנכון שיש מקום לשינוי רעיון כזה או אחר העולה מתוך היצירה, או למיקוד נוסף שלו, אין לעורך רשות לשכתב בעצמו את הטקסט כראות עיניו. עליו לעלות זאת בפני הכותב ולאחר הסכמתו של זה, על הכותב בעצמו לכתוב את הטקסט מחדש בהתאם לכך.
במילים אחרות, העורך הספרותי אינו רשאי להתחפש לכותב ולכתוב מחדש את הספר במקומו, המסכה שלו כוללת רק המלצות ושיפוץ, עליו להתחפש לשוליית הקוסם. יש לזכור שתפקידו של העורך הספרותי הוא לעסוק בליבה של היצירה, מעין עין בוחנת הבודקת שכול חלקי היצירה הורכבו כהלכה ללא חריקות צורמות, כמו למשל בדיקה של מבנה העלילה והתפתחותה ביצירה, עיצוב הדמויות, עיצוב מרחב, אמינות סיפורית וכו'. לאור הבדיקה הזו עליו להעיר את הערותיו ולא לכתוב מחדש את הטקסט במקום היוצר המקורי, כיוון שהקוסם במקרה זה הוא היוצר ולא העורך הספרותי.
כמי שעוסקת בעריכה ספרותית בעצמי, אוסיף עוד ואומר שלמרות הדברים שציינתי קודם, יש מקום לשנות משפט או שניים, אולי גם להוסיף כמה משפטים ברמה של שיפוץ, תוך כדי עבודת העריכה, אך לא מעבר לכך.
אם כך, חשוב לציין, המסכה של העורך הספרותי, היא מסכת השולייה של הסופר או המסכה של שוליית הקוסם, הוא אמור להיות מאחורי הקלעים ולא על הבמה. הזרקורים הם על הסופר ולא עליו.
