לכל אחד מאתנו יש דפוסי פעולה מאפיינים על פיהם אנחנו פועלים ומאמינים כי הם יקדמו אותנו בהשגת המטרות שהצבנו לעצמנו. אולם, מסתבר כי לצד דפוסי הפעולה המקדמים לכל אחד מאתנו גם דפוסי פעולה מעכבים בין אם אנחנו מודעים להם ובין אם פחות.
אחד מהדפוסים המעכבים שרבים מאתנו מכירים הוא הדחיינות. לעיתים, אנו דוחים תוך אימוץ סיבות רבות וטובות, ולעיתים זה מנקר למצפון, אך, תמיד אפשר לעשות זאת מחר. המחר הוא תמיד אפשרות נפלאה לתכנן לעשות את הדברים ולפעמים אוסף של 'מספר מחרים' מצטבר למספר שבועות, כי תמיד יש מחר. כדי להצדיק את הדחייה, בעיקר עבורנו, אנחנו מספרים את הסיפור שתומך ומסביר אותה.
למה אנחנו דוחים דברים? דחיינות מסמנת את חוסר היכולת שלנו להתמודד, את הפגיעה בתחושת המסוגלות שלי. פעמים רבות התירוץ לפחד מהתמודדות שעלול להביא להתמודדות עם כישלון, גורם לי לספר לעצמי סיפור שזה נושא שאני לא מתחבר אליו. יש לכך דוגמאות רבות כמו למשל אנשים שנרתעים מהתמודדות עם טכנולוגיות חדשות, התמודדות של ילדים עם תחום המתמטיקה או עם שפה זרה. מציעה לכם לנסות ולמצוא את התחומים, הפעולות או הנושאים שמרתיעים אתכם וגורמים לכם לדחות את העיסוק בהם באופן די קבוע.
אחת הדרכים שאני בוחרת להתמודד עם הדחיינות שלי היא להכין את רשימת המטלות שלי שבראשה מככבים הנושאים שאני פחות אוהבת לעשות וחוששת להתמודד איתם. אלה הן המטלות הראשונות שאבחר לבצע וכך אפטר מהם ראשונים ואשאר עם המשימות החביבות עלי. אופן פעולה כזה מקל על ההתמודדות וחוסך את המחשבות על המשימות המעיקות שמעלות בי לעיתים שיפוטיות וביקורת כלפי עצמי ושבסופו של דבר לא ניתן להימלט מהן וחייבים לעשות אותן. לעיתים הדחייה בטיפול בהם גוררת גם עונשים כמו קנסות.
איך מתמודדים עם דפוסים מעכבים? בשלב ראשון יש לזהות את הדפוס ולבדוק מה מקורו. מה באמת מסתתר מאחורי אותה התנהגות עקבית שפעמים רבות מונעת ביצוען של פעולות נדרשות. לאחר זיהוי מקור הבעיה, יש לנסות ולהבין איזו חוויה הובילה להתנהלות זו. למשל, ילד שלומד ומתכונן בבית למבחנים מקבל ציונים בינוניים בממוצע של 70. התגובה של ההורים היא של אכזבה והצהרה שהם מאמינים כי הוא מסוגל ליותר, ללא שום פעולה מצדם לעזור לו להבין מה צריך לשנות על מנת להצליח יותר. עם הזמן תחושת המסוגלות של התלמיד נפגעת מאוד והסיכוי שלו להצליח יותר הולכת וקטנה. עם הזמן הילד יאמץ לעצמו דפוס המנתק אותו מהלימודים כי הוא חווה בתחום תחושת כישלון ואכזבה שלו מעצמו ושל הוריו ממנו.
האם ניתן להיפטר מהדפוסים המעכבים שלנו? ברור שאפשר, אך על מנת שנצליח לשנות זאת עלינו לשנות את נקודת המבט ולבחור באופן התמודדות אחר. רובנו מבינים שלעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות הוא לא מהלך חכם, יש ביננו הטוענים כי אלברט איינשטיין היה הראשון לטעון זאת, אך בכל מקרה הטענה נכונה. לכן כדי לשנות את הדפוס עלינו לבחור באופן התמודדות אחר. למצוא לנו את האסטרטגיה שתעזור לנו להביס את הדפוס המעכב ולהתגבר עליו.
האסטרטגיה שאני אימצתי לעצמי כדי להתמודד עם הדפוסים המעכבים שלי היא חשיבה חיובית. כשאני מזהה דפוס מעכב אני מנסה לבחון אותו מנקודת מבט שונה שמאפשרת לי לזהות את הרווחים שאשיג בהתמודדות אתו.
לפני שנים כשהבנתי את כוחה ועוצמתה של כל מילה ואת היכולת לפרשנות שונה למצב כתלות בנקודת המבט, למדתי את עקרונות החשיבה החיובית. למדתי לשלוט בעיבוד המצב לפני שקופצת המסקנה האוטומטית הראשונה. בתחילת הדרך מעדתי לא מעט, עצרתי להפסקות מתוכננות לבדוק האם אני בכיוון הנכון, במקומות שהבנתי שטעיתי תיקנתי את הפרשנות והתגובה. בקצב איטי מאוד הרגשתי איך אני מאמצת את השינוי ומצליחה לשנות את דרך ההתבוננות שלי על דברים, הופכת להיות פחות שיפוטית ויותר מכילה כלפי הסביבה ולא פחות חשוב כלפי עצמי. ככל שהשינוי הפך להיות חלק משמעותי ממני גילית שחיוכים, צחוק ושמחה מילאו יותר את חיי.
אסטרטגיה נוספת שאני ממליצה בחום לאמץ היא לבקש עזרה מחברים גם בזיהוי הדפוסים המעכבים וגם בשלבי הפרידה מהם.
חברים יקרים לכל מי שקרא כתבה זו ממליצה לפעול בהתאם ולהתחיל שנה בחשיבה חיובית.
בהצלחה
שנה טובה וחיובית
