המילה "הישרדות" קיבלה מקום של כוח לאחר התוכנית המשודרת, אך בשפה היום יומית האמת היא שהישרדות זו תחושה דלה של חיים.
ולמה? מה רע בלשרוד? התפקיד העיקרי של המוח האנושי הוא לגרום לכך שאנשים ישרדו, אם כן, מדוע היום אנשים לא מסתפקים בלשרוד, איך מצב הישרדותי מפריע לנו "לחיות"?
בימינו, יותר ויותר אנשים חותרים להגיע למימוש עצמי. מימוש עצמי הוא חוד הפירמידה של תאוריית הצרכים של מאסלו. ולמרות שנראה שהיום יותר אנשים מגשימים את ייעודם, עדיין מכנים אותם אוכלוסיית ה-5%. ולמה? מה באמת מקשה על שאר האוכלוסייה לעבור ישירות אל הצורך העיקרי של המין האנושי; הגשמה-ייעוד-נתינה?
על פי התאוריה, כדי לעלות שלב בפירמידה יש צורך במילוי השלב הקודם. נראה, כי בשנים האחרונות התרחשו בעולם תהליכים שמאפשרים התקדמות מהירה בשלבים. למשל תהליך הגלובליזציה של העולם מאפשר תחושת שייכות גדולה יותר. תהליך הנגשת הידע דרך האינטרנט מאפשר העלאת תחושת הערך העצמי לכל מי שיבחר בזאת. הבעיה היחידה שנותרה, והמעכבת את ההתקדמות המהירה, זו מערכת ההישרדות הלימבית.
בשיטת "החלופה הרגשית" שפיתחתי, אני מסבירה כי המוח האנושי העתיק את תיפקוד המערכת הלימבית – רגשית, מהמערכת ההישרדותית הפיזית. כשם שאנו מתרחקים מכל מה שמהווה איום על קיומנו הפיזי, כך המוח גם פועל במערכת הרגשית; הוא מרחיק אותנו מכל מה שפגע בנו רגשית ב-22 שנים הראשונות לחיינו, ומונע מאתנו לחיות ב"פול ווליום"..
נתבונן במיטל, אשת עסקים מצליחה. היא מרימה את הטלפון במשרדה ומהעבר השני היא שומעת את המתחרה שלה מציע לה שיתוף פעולה מסוים. למיטל עבר מרשים של הצלחות. גם בשנות ילדותה כיכבה בציוניה המרשימים. היא הייתה משווה את עצמה לאחרים ושאפה להיות יותר. כעת, שוב עולה בה הצורך להיות יותר. מה שנסתר ממיטל זה אותו רגע של כישלון צורב שצרב במוחה את ההחלטה "אני חייבת להיות יותר"! כעת היא מפרשת את הפניה של מתחרה כניסיון להתקדם ואולי לעקוף אותה, היא מרגישה ירידה של אנרגיה ומסרבת להצעה שהייתה יכולה להפוך לעסקת חייה.. כך מנהלות את חיינו החלטות של רגע שלקחנו בילדותנו..
אסתר אדלר, החלופה הרגשית | 052-8167090 | [email protected]
