כילד היו לי המון תלונות, על כולם, בלי הבחנה ובלי לחסוך מאף אחד דבר, הייתי מתלונן על הבית, על החברים, על המורים בבית ספר, על הממשלה, על הרכבת, על מערכת החינוך, על דואר ישראל, על הפוליטיקאים ולפעמים גם על כל העם הזה.
רוב הזמן לא הבנתי מה הבעיה איתי, למה כולם חיים את החיים שלהם בשקט, בשבילם הכל בסדר, כמעט אף פעם אין להם תלונות והם אינם רואים את העוול הרב שנעשה בכל פינה אפילו אם זה ממש בקטנה (עוול = עוול). עם השנים למדתי להבין ולהכיר את האופי שלי, אל מול אי צדק חברתי אני חייב לפעול, לא תמיד תהיה פעולה מיידית אפשרית אבל אני יודע שברגע שנחשפתי למקרה כזה אמצא את הדרך לעשות משהו בנידון.
היה לי ברור שהדרך שלי בעסקים ובחיים הפרטיים תשלב גם קידום ערכים של צדק חברתי, יושרה והגינות. לצערי ככל שהכרתי יותר את העולם העסקי למדתי עד כמה החברה שלנו מושתתת על ערכים של קידום עצמי על הראש של אנשים אחרים, מעטים אך יחידי סגולה הם אנשי העסקים שפגשתי והצליחו להקים אימפריות עסקיות מרשימות בנעם, דרך ארץ ויושרה אמיתית. אז למה החברה שלנו כל כך לא צודקת, למה אנחנו מסתובבים בתחושה שבכל מקום במדינה וכל רובד נגוע באי צדק ברמה מסוימת?
אם ביטוח לאומי "דואג לחלשים" ורשות המיסים מודה לעסקים וחברות בסלוגן "כל זה בזכותכם" והחברות הגדולות מתיימרות לתת את השירות הכי טוב, למה אנחנו לא רואים אנשים מהללים אותם? למה כשאתם מתקשרים להציע שירות לישראלי הממוצע הוא ישר נכנס למגננה וישר מנסה לחפש איפה "הגניבה"?
זה בגלל שטבע האדם הוא כזה שאם הוא רואה מישהו אחר שעושה משהו לא טוב הוא ירצה לחקות אותו כדי "לא להישאר מאחור" או בשפה הישראלית הפשוטה "לא לצאת פראייר".
אני מאמין שהגיע זמן לשנות את כל זה ושכל אחד מאיתנו יכול להיות שגריר של צדק חברתי, כל אחד בדרך שלו. כבעל עסק יוצא לי ליישם בכל יום ערכים של יושרה והגינות, של שקיפות ושל צדק וזה אחד הדברים המספקים והמתגמלים ביותר.
