מאת: קטי פישר
האם אנחנו יכולים לחזור לאותו המקום ולאותו המצב שעזבנו בעבר? מה המשמעות של חזרה כזו?
הרקליטוס הפילוסוף היווני הקדם-סוקרטי מסוף המאה ה-6 ותחילת המאה ה-5 לפנה"ס, טען שלא ניתן להיכנס לאותו הנהר פעמיים, כיוון שהכול משתנה. המים אינם אותם המים, הסביבה משתנה, גם אם לא נבחין בכך, וגם אצלנו חלים כמה שינויים. אם כך, אין כאן חזרה, אלא לכול היותר כניסה חדשה וחוויה חדשה.
חזרות של אנשים למקום ולמצב שנטשו בעבר, או לפחות ניסיונות לחזור, מופיעות לא מעט גם ביצירות ספרותיות. נראה שגם שם מרביתן נכשלות והדמויות הכמהות למצוא את הישן, הטוב והמוכר מהעבר, חוות חוויות חדשות.
נתחיל דווקא בחזרה שנראית על פניה מוצלחת – החזרה המאוחרת (או השיבה המאוחרת, על פי המינוח הספרותי) של אודיסאוס מהמיתולוגיה היוונית לאיתקה, ביתו ומולדתו, לאחר כיבוש טרויה ולאחר עשרים שנה של קרבות, נדודים והתמודדויות, כאשר אשתו פנלופה מחכה לו בנאמנות. אמנם תפיסת מעמדו ומקומו מחדש לא הייתה פשוטה, והוא נאלץ להיאבק עליהם, אך כאמור, החזרה הזו נתפסת כמוצלחת ומהווה את הבסיס למוטיב החזרה או השיבה המאוחרת שמופיעה ביצירות ספרותיות שנכתבו מאוחר יותר.
הנה כמה דוגמאות: בסיפור "פרנהיים" של עגנון. הגיבור חוזר מהשבי לאחר מלחמת העולם הראשונה ומוצא את ביתו נעול. נודע לו שבנו מת ואשתו חזרה למאהב הראשון שלה. בסיפור זה יש שתי חזרות – של פרנהיים, גיבור הסיפור ושל המאהב הראשון של אשתו, שנעלם בעבר בנסיבות לא ברורות. החזרה של פרנהיים מסתיימת בכישלון והוא נאלץ לעזוב, והחזרה של המאהב הראשון הצליחה.
מוטיב החזרה באנלוגיה כמעט ישירה לחזרתו של אודיסאוס, מופיעה בשני סיפורים שנושאים את אותו השם: "אחרי עשרים שנה", האחד של נג'יב מחפוז והשני של או הנרי. אצל מחפוז הגיבור מקדיש עשרים שנה מחייו הבוגרים לטיפוח נקמה באדם שגזל את אהובתו, הרס אותו וגירש אותו מהכפר. בחזרתו אחרי תקופה זו, הוא מגלה שכול זה היה לשווא, כיוון שאותו האדם בו רצה לנקום, מת מזמן. גם כאשר פגש את אהובתו לשעבר, האהבה כבר לא הייתה שם והחזרה הזו לא השיגה את מטרתה.
בסיפור של או הנרי, שני חברים בניו יורק קבעו להיפגש כעבור עשרים שנה באותה המסעדה שסעדו בה את הסעודה האחרונה לפני שדרכיהם נפרדו. בחלוף השנים גיבור הסיפור הפך לשוטר והשני לפושע מבוקש. שניהם אמנם הגיעו לפגישה, אבל היא לא מומשה. המסעדה נסגרה חמש שנים לפני כן והם נפגשו ברחוב חשוך. השוטר אמנם זיהה את חברו, אך לא הזדהה בפניו ואחרי שהלך, מיהר לשלוח שוטר אחר שיעצור אותו.
ממספר דוגמאות אלה ועוד אחרות, ניתן לראות שגם ביצירות הספרות לא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמיים ומרבית הניסיונות לחזור לאותו המקום ולאותה הסיטואציה, נועדו לכישלון והכמיהה אל הישן, הטוב והמוכר שהיו נחלת העבר, מקומה רק בזיכרון.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
