אליאב אללוף, מחבר ספר ההדרכה "להיות פלסטלינה בעולם של ברגים"
מגלה לנו מאוד מעניין: אם אתם יודעים שיש לכם כשרון ויכולות ועדיין אתם לא מרגישים שמצאתם את המקום שלכם – יכול להיות שאין לכם "בעיה" – ואתם פשוט אנשי פלסטלינה.
מאת זהר נוי
האם לאונרדו דה וינצ'י היה מצליח למצוא עבודה במאה ה-21? (רמז:לא!)
מה אנחנו יכולים ללמוד מדבורים? למה אנחנו אוהבים לשחק, אבל נהנים פחות לעבוד? מה חשוב יותר להצלחה שלנו: קשרים או כישורים? אלה כמה מהשאלות עליהן תקבלו תשובות בספר "להיות פלסטלינה בעולם של ברגים" מאת אליאב אללוף (הוצאת הספרים אוריון). זהו ספר הדרכה ראשון מסוגו שמציג לקוראים את עולם הקריירה באור חדש הן מהצד של המעסיק וגם מהצד של הטאלנטים שעושים מעבר לנדרש בתפקידם.
אליאב, מה זה בכלל אנשי פלסטלינה?
"אנשי פלסטלינה הם אנשים שנוטים להיות גדולים יותר מהתפקיד שלהם – לא משנה אם הם יזמים או שכירים. הם מבינים את התמונה הגדולה, יש להם לרוב יותר מכישרון אחד והם אוהבים לעשות, ליזום ולסייע לאנשים סביבם. פעמים רבות הסביבה לא מבינה אותם ומצפה מהם פשוט להיות ברגים – מישהו שעושה רק דבר אחד".
אליאב אללוף הוא מומחה לשיווק וסטוריטלינג, מרצה, סופר ויועץ שליווה למעלה ממאה מותגים מובילים בארץ ובחו"ל. לדבריו, המורים בבית הספר חינכו אותנו להיות ברגים ולא פלסטלינה. "בתי ספר הותאמו לצרכי המפעלים, והילדים חונכו לחשוב כמו פועלים", הוא מסביר. "חולצה אחידה כדי שהם יבינו שהם לא מיוחדים, אלא כמו כולם. צלצול לתחילת ולסיום שיעור – בדיוק כמו צלצול של התחלת וסוף משמרת במפעל. התלמיד מתיישב על הכיסא כמו שפועל מתייצב בעמדת העבודה במפעל. אסור לדבר, לשאול שאלות או ללכת לשירותים בלי רשות".
אתה אוהב להשתמש בדוגמה של סיפור קלאסי של הברווזון המכוער שגדל להיות ברבור. מדוע?
"כשהייתי בן 16, מנהל המגמה שלי התקשר בשעה ערב לאמא שלי ואמר לה 'גברת אללוף, הבן שלך טיפש ואין טעם שימשיך להגיע לבית הספר, ממילא לא יצא ממנו כלום. חבל על הזמן שלנו, תשלחי אותו ללמוד מקצוע'".
ועם כמה שזה מצער, משהו דומה קרה להרבה מאוד אנשים לפחות פעם אחת בחיים: לפעמים זה היה מורה, לפעמים זה היה מפקד, לפעמים זה היה מגייס ולפעמים זה היה מנהל. הסיבה שמנהל המגמה לא העריך אותי נכון הייתה שהוא מדד אותי לפי הסטנדרט הלא נכון. זה מה שקורה כשמשווים אותנו לסטנדרט שלא מתאים לנו. ולפעמים, כשאתם מרגישים שאתם טובים – אבל אתם "לא מתאימים" לאיזו הברגה שרירותית שמנסים לכפות עליכם – יתכן שזה מפני שאתם אנשי פלסטלינה.
למה העולם רוצה שנהיה ברגים?
"הנרי פורד לימד את העולם איך לייצר ביעילות באמצעות פס ייצור, ולכן הדימוי ששולט אצל מנהלים כיום שהוא ש'הארגון צריך לעבוד כמו מכונה'. ואם הארגון צריך לעבוד כמו מכונה, מה זה אומר עלינו כעובדים בארגון? נכון, שאנחנו צריכים להיות בורג במכונה! ומה מאפיין בורג? יש לו מפרט מוגדר וברור ("דרישות משרה"), הוא עושה רק דבר אחד – עושה מה שאומרים לו ולא שואל שאלות".
מה הם בעצם אנשי פלסטלינה?
"כאלה שלא מסוגלים לחלום על חיים בתוך הברגה, לעשות רק דבר אחד, ללא שינוי, במשך שנים. כאלה שגדולים יותר מהתפקיד שלהם. אנשי הברגים, אלה הם האנשים שעושים בדיוק מה שאומרים להם, איך שאומרים להם – הכול לפי הספר, ואם משהו לא בהגדרת התפקיד שלהם – זה לא מעניין אותם – "זאת לא בעיה שלי", הם יאמרו. התפקיד שלהם זה העולם שלהם – מתכנת הוא כותב קוד, פלנר עובד במחלקת הפלנינג במשרד הפרסום, יועץ משפטי עובד במחלקה המשפטית, אבל אנשי פלסטלינה? הם אלה שרוצים להבין את החלקים האחרים במכונה.
כמה סוגי אנשי "פלסטלינה" יש?
"כמו שיש הרבה זנים של תפוחים למשל, יש גם כל מיני סוגי פלסטלינה (רשימה חלקית): סלאשר, מונח שטבעה מרסי אלבוהר, הוא מישהו שעובד ביותר מעבודה אחת – איש רנסנס, סטייל ליאונרדו דה וינצ'י, מעין מומחה רב תחומי. מרובה פוטנציאלים – מונח של אמילי וופניק בספרה "איך להיות הכול", הם אנשים בעלי מגוון יכולות ותחומי עניין, סקרנים – הם אנשים שאוהבים ללמוד תחומים ללא הפסקה, בדרך כלל ללא קשר או הגיון כלשהו, כלליסטים (Generalists) – הם אנשים בעלי ידע רחב, אך שטחי, לפעמים הם נקראים גם "גוגל" כי הם אוגרים המון מידע בראשם, אלה אנשים שבשלב כלשהו הרגישו שהמסגרת התאגידית כובלת ולא מתאימה להם, JACK OF ALL TRADES זהו מישהו שעושה עבודה בינונית בהרבה תחומים, אבל הוא מגוון וזמין ולכן שימושי, פתרונאים – הם אנשים מוכשרים שנמשכים לאתגרים ונהנים מפיצוח בעיות מורכבות שאחרים נכשלו בהן, תורמים אינדיבידואלים – התחילו בתור ברגים, אבל התפתחו. מה הבעיה? שהם לא מתאימים לתבנית הרגילה".
איך אנשי הברגים מקבלים את אנשי הפלסטלינה?
"אנשי הברגים לא אוהבים את ההתנהגות של אנשי פלסטלינה: 'למה אתם לא יכולים פשוט לעשות מה שאומרים לכם, וזהו?', הם תוהים.
"גם מגייסי עובדים שמחפשים ברגים, לא מבינים את אנשי הפלסטלינה. 'איך את יכולה להוכיח לי שאת תרמת לביצועים של החברה בעבודת הצוות? איזה מידע אובייקטיבי את יכולה להציג על כך?'. הם מעדיפים לגייס עובדים על פי פרמטרים קשיחים, מדידים, מספריים. עבודת צוות? יצירתיות? פתרון או מניעת בעיות? לכי תוכיחי".
"העניין של הספר 'להיות פלסטלינה בעולם של ברגים', הוא להבין שאם אתם פלסטלינה – זה בסדר גמור. אתם לא צריכים להפסיק עם זה, אלא פשוט להבין את המשימה שלכם בצורה טובה יותר, ללמוד למלא אותה, להיכנס ל ZONE שלכם ולשווק את עצמכם בצורה 'ברגית' בעולם שמצפה מכם להיות ברגים במכונה במקום בני אדם".
נניח שמישהי היא אשת פלסטלינה. מה היא יכולה ללמוד מהספר?
"בחלק הראשון, אנחנו נלמד שאין בנו פגם – וזה כבר משהו מהותי. בחלק השני של הספר אפשר ללמוד איך אפשר להיכנס ל ZONE שלנו ולבנות ספקטרום של תרחישים במקום להמר את החיים שלנו על מסלול קריירה יחיד. להבין איך לבטא את הייחודיות שלנו בתור אנשי פלסטלינה, בעולם שמצפה מאתנו להיות ברגים. למצוא פוקוס כשכל כך הרבה דברים מעניינים אותנו ולבנות מסלול קריירה ראוי. וכמובן – להבין איזה סוג הצלחה היא הנכונה עבורנו".
בחלק השלישי של הספר נעסוק בפרקטיקה של שיווק עצמי: הבנו מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיכנס ל-ZONE שלנו ואנחנו עושים את זה, אבל איך העולם ידע על כך?
בספר יש גם פרק מיוחד על איך לקבל העלאת שכר ותמצאו בו גם שני פרקים על סטוריטלינג – איך לספר סיפור וסטוריטריגר – איך לנצל סטריאוטיפים של אנשים כלפיכם לשיווק עצמי.
"להיות פלסטלינה בעולם של ברגים" הוא ספרו השלישי של אליאב. ספריו הקודמים: "למה כדאי להיות לטובת הכריש?", על ניהול חכם של קריירה והתמודדות עם אתגרים וכישלונות. בספרו "מה למדו החברות המצליחות בעולם מסרטי המאפיה?" עונה בין היתר אליאב על שאלות בנושאי שיווק ויזמות כמו "מה היה קורה אילו מסעדות היו מתנהלות כמו חברות תעופה? איך מייצרים מזל? מה אפשר ללמוד מספרי ילדים סיניים? איך גורמים ללקוחות להקשיב לכם?".
לסיום, המטרה שלך בספר היא ששכיר שיקרא את הספר ירצה להיות עצמאי?
"לא, החשיבה שאם אתה בורג תהיה שכיר ואם אתה פלסטלינה תהיה עצמאי, היא חשיבה של אנשי ברגים. לא כל שף צריך לפתוח מסעדה ולא כל מתכנת צריך להקים סטרטאפ. אני לא מעודד אנשים להמר, אלא להבין מה נכון להם ולבנות זאת בצעדים מדודים. אפשר להצליח בקריירה גם אם אתה שכיר, ויש לכך הרבה דוגמאות".
