אמא שלי מספרת שכבר בגיל שנה הייתי עומדת בלול ומתבוננת. לא מדברת, לא בוכה - רק מסתכלת. שנים חשבתי שזה חיסרון, שקט שגרם לי לפעמים להרגיש חוסר שייכות.
היום אני יודעת שזו הייתה הדרך שלי להבין לעומק את העולם ואת עצמי.
התבוננות היא לא עצירה, אלא תנועה פנימית שמאפשרת לראות באמת .היא מאפשרת להקשיב - למה שקורה בפנים וגם למה שקורה בעולם.
בעידן שבו הכול רץ מהר ,ההתבוננות היא סוג של אומץ. היא אומרת: אני לא רצה לפני שאני מבינה ,אני לא יוצרת לפני שאני נוכחת.
רבים מהמתאמנים שאני פוגשת מגיעים לצומת כזו בדיוק. הם לא בהכרח מבולבלים, אלא פשוט מרגישים שהרעש גדול מדי .יש בהם רצון למצוא מחדש את הכיוון, להבין מה מבקש מקום עכשיו והדרך לשם תמיד מתחילה בהתבוננות.
גם בעולם העשייה והעסקים, זה המפתח.
כשאני מלווה עצמאיות בתהליכי בידול, אנחנו לא “ממציאות מותג”, אלא מתבוננות יחד - מי הן באמת, מה הערכים שמניעים אותן, מה הקול הייחודי שלהן ורק אז, מתוך בהירות, נוצרת נראות מדויקת.
היום, כשהבינה המלאכותית נכנסת לכל תחום ,ההתבוננות הופכת חיונית עוד יותר.
בינה מלאכותית יכול לייצר ,לעצב, לחשוב מהר - אבל היא לא יכולה להתבונן. היא לא יודעת לעצור, לשים לב לניואנס, להרגיש את האדם מאחורי הרעיון.
שם נכנסת האחריות שלנו כיוצרות, כמובילות, כבעלות עסקים - לשלב את האנושי בתוך הטכנולוגי, את ההקשבה בתוך המהירות.
ההתבוננות היא המקום שממנו נולדת בהירות.
ורק ממנה, באמת, מתחילה יצירה שיש בה אמת.
סיגל גבאי – אימון, ליווי ויעוץ לצעירים למצוא את הכיוון
מאמנת מוסמכת , Master NLP ,מנחת קבוצות ומתרגלת מיינדפולנס.
054-9927901 [email protected]
