המספר 150 הוא הרבה יותר מסימן דרך כרונולוגי; הוא עדות חיה ליכולת של רעיון להפוך למציאות נוכחת, יציבה ופועמת. בעולם שבו ה"פיד" החברתי והתקשורתי מתחלף במהירות מסחררת, שבו תשומת הלב שלנו נסדקת תחת עומס של גירויים רגעים, להחזיק קצב של מאה וחמישים מהדורות זו לא רק הצלחה מקצועית – זו הצהרה על כוחה של המשכיות.
לרגל הגיליון החגיגי של מגזין "מדור לדור", מביתה של יהודית לוטואק, בחרתי להתבונן במנגנון הסמוי שמאפשר למפעל חיים, לקשר אנושי או לתהליך של שינוי חברתי, לא רק לשרוד את מבחן הזמן, אלא להעמיק בתוכו שורשים.
המצפן: היכולת לזהות את הנקודה הארכימדית
בשיטת "המפתח לעמק השווה", אנחנו פוגשים שוב ושוב את הנטייה האנושית לנסות ולפתור קשיים באמצעות "רעש": להגביר את הקול, להוסיף לחץ, או לפעול במרחב שסובב את הבעיה מבלי לגעת בליבתה. אך סוד הכוח של דרך ארוכה טמון ביכולת לזקק את הכוונה.
זהו הרגע שבו אנחנו מפסיקים לנחש ומתחילים לזהות את הנקודה המדויקת שבה המפתח פוגש את המנעול. חדות המבט הזו מאפשרת לנו להבין מהו הצורך האמיתי שמסתתר מתחת להתנהגות מפריעה בכיתה, או מהו הערך שנפגע בתוך ויכוח זוגי סוער. כשאנחנו לומדים להניח את האצבע על המהות, אנחנו מפסיקים לבזבז אנרגיה על "ליד" ומתחילים לבנות גשרים שנשענים על יסודות איתנים.
הדופק: הניצחון של הצעד הקטן והחוזר
אך חזון חד ככל שיהיה, הוא נותר תיאורטי אם אין לו דופק פנימי שאינו תלוי בדבר. המשכיות אינה נבנית מזיקוקי דינור של השראה חד-פעמית, אלא מהיכולת לשחזר את האיכות פעם אחר פעם. זוהי ההבנה ששינוי אמיתי הוא תוצר של רצף פעולות מנומקות, שקטות, שמתרחשות גם כשאין מחיאות כפיים וגם כשהדרך נראית אפרורית.
מיומנות חברתית, בדיוק כמו כתב עת משפיע, היא ריצה למרחקים ארוכים המורכבת מתחנות ביניים אינסופיות. זהו השריר שמאפשר לנו להופיע שוב ושוב עבור הילדים שלנו, עבור בני הזוג שלנו ועבור הקהילה שלנו, מתוך ידיעה שהחזרה על הפעולה הנכונה היא שהופכת אותה לטבע שני. שם, בתוך הרצף הבלתי פוסק, נבנה האמון ונרכשת המומחיות.
הממשות: כשהחזון הופך לבית
בנקודת המפגש שבין הכוונה החדה לבין ההתמדה השקטה, מתרחש הקסם האמיתי: הערכים המופשטים שאנחנו מאמינים בהם מקבלים גוף וצורה במציאות. זהו השלב שבו המאמץ מפסיק להיות "משימה" והופך לזהות.
כשאנחנו מצליחים לייצר מרחב שבו אדם – בין אם הוא תלמיד שקט בירכית הכיתה ובין אם הוא בוגר המחפש את דרכו – מרגיש שייך ונוכח באמת, אנחנו כבר לא רק מדברים על שימוש בכלים – אנחנו חיים את התכלית שלנו. הגעה לצעד ה-150 היא הרגע שבו אנחנו מביטים לאחור ומבינים שהדרך עצמה היא שהפכה אותנו למי שאנחנו. היא ההוכחה שניתן לבנות מציאות חברתית שבה השונות והשוויון דרים בכפיפה אחת.
יהודית לוטואק וצוות "מדור לדור", הגיליון הזה הוא הרבה יותר מאוסף דפי – הוא השתקפות של דרך שנבנתה מתוך קשב עמוק ודופק יציב. הלוואי שנמשיך כולנו לצעוד בתוך הגיאומטריה הזו, המחברת בין הלב לכלל, מהדורה אחר מהדורה.
