בסופו של דבר התפתחות עצמית היא סוג של דיאטה. ולמה?
מפני שכולנו "לועסים" שוב ושוב מחשבות שונות שלא מקדמות אותנו, או חווים בזיכרוננו שוב ושוב אירועים וחוויות שהותירו בנו כאב שלא מקדם אותנו לשום מקום.
רק לאחר שאנו מבינים מה עושה לנו חשיבה רעילה, שאנו ראויים ליותר, ושישנה אפשרות להטעין אותנו באנרגיה עי חשיבה מקדמת, אנו מתחילים להקפיד על בחירה של מחשבות בריאות, על 'היתראות' רק עם אנשים שתומכים ומעודדים אותנו, ועל דיבורים שמשפיעים עלינו חיובית.
כמו שאנו מקבלים מחמאות על ירידה במשקל, כך גם אנשים רוצים להיות בסביבתנו כשאנו מפסיקים להיות נרגנים, רואי שחורות ופסימיים.
כשאנו שומרים דיאטה כזו אנו נעשים יותר קלילים, (לפעמים גם פיזית), יותר זורמים ואף בריאים יותר ומלאי אנרגיה.
מטען שאנו 'סוחבים' מהעבר הוא מטען חורג שגורם לעומס יתר. הרבה פעמים הוא גורם לנו להשתבלל לתוך עצמנו, להיתקע במקום, ולהפסיד את מה שהחיים מציעים לנו ואת כל מה שאפשרי.
אז מהו התפריט הנכון ל"דיאטת העשבים השוטים"?
* התמקדות בחצי הכוס המלאה מה שאומר:
הודיה על הטוב שבחיינו – פעמיים ביום.
עבודת מראה על 3 דברים שאני גאה או אוהבת בעצמי – פעם ביום.
* עבודת סליחה לעצמינו ולאחרים – כדי שנשחרר אותם מעלינו וכדי שלא יחזיקו בנו כבני ערובה.
* שינוי כל מחשבה שמורידה את האנרגיה. למשל כשמגיעה מחשבת דחייה, אשמה, או פחד, מיד ללכת לספריה הענקית של המחשבות ולבחור בחמש חיוביות כדי להעלות אותנו חזרה למסלול.
* הוצאת אנשים רעילים מחיינו אל מחוץ לתחום!
* שימת לב למילים בהם משתמשים. למילים שלנו יש כח. הן משפיעות על האנרגיה שלנו. לכן להשתמש במילים חיוביות ומעצימות.
* עבודה על זיכרונות. אם יש מקום שמרגישים בו תקיעות, חשוב לעשות עבודה כוללת על הזיכרונות שהם המקור לתקיעות. מוזמנים ל"חלופה הרגשית".
שתיית מים מרובה.
לסיכום: התפתחות נתפסת כהתרחבות. ומה שמתפתח בנו בעקבות הדיאטה זה מיינדסט חזק של אהבה עצמית ויכולת התגמשות מהירה.
מה שקורה בפועל זה זיקוק וחיזוק השלמות שאנחנו. כדי שנאיר בכל החלקים שלנו, עלינו להסיר את ה"משקל העודף" שמאפיל עלינו.
