המלה בובות מעוררת בי את האסוציאציה של תיאטרון בובות
ועל מה שהן מסמלות בעיני. הבובות (מריונטות) שעומדות בקדמת הבמה ומונעות על ידי המפעילים. מה הבובה הזו מסמלת? היא עומדת בקדמת הבמה היא הכוכבת, אבל היא כלום ללא המפעיל שלה.
כך גם בחיים יש את אלה שמופעלים, מובלים, נעים עם הרוח לכאורה חלשים, חסרי עמוד שדרה, ללא כוח מניע משל עצמן.
ויש את המפעיל, המניע את הבובה, הוא מניע את האחר אבל נשאר מאחורי הקלעים.
אם נדבר על דימוי עצמי אז המקור של שני הטיפוסים הללו זהה באותה מידה. כשאתה מופעל ומובל וכשאתה מפעיל אתה בעצם לא אתה, זה בא מאותו מקום של פחד וחוסר ערך לעשות ולהיות מי שאתה באמת. כמובן שיש לכך סיבות פסיכולוגיות רבות כמו חינוך סביבה פגיעות עבר וכו'
המנטליות ועוד ועוד.
הבובות הן דמויות הנעות עם הרוח תלותיות חלשות (כאילו) לא עצמאיות והמפעילים, שתלטנים עוצמתיים (כאילו).
ולמה הדגשתי בסוגריים כאילו? כי כדי לתת למישהו לשלוט או להפעיל אותך אתה מוותר על עצמך ומובן שכך גם ההיפך. הפרדוקס של שני הטיפוסים הללו הוא ששניהם פועלים מאותו מקום מאותו כאב, מאותה פגיעה.
אז כדאי להגיע לאמצע למקום הבטוח, של אני אחראי על חיי ולמה שקורה לי ואני מסוגל ליצור את חיי ולהיות מאושר עם מה שיצרתי ולא להשליך את כל העוצמה והאנרגיה שלי באחר.
