Page 55 - medorledor65

‫מגזין מדור לדור‬

‫או שהיה להם צילומים שלהם‪.‬‬ ‫רעיס מגולל סיפור מקסים ומרגש המספר את קורות חייהם‬
‫למדתי הרבה על השפה‬ ‫של אב ושלושת בניו בשכונות ירושלים הנעלמות‪ .‬לאט‪,‬‬
‫המדוברת של אותם השנים‪.‬‬ ‫כבדרך אגב ומבעד לעיניהם של מספרים רבים‪ ,‬נגלה לקורא‬
‫השכונות אולי נעלמו‬ ‫תמהיל ראשוני של יהודים‪ ,‬אנגלים‪ ,‬ערבים‪ ,‬מזרחים‪ ,‬אשכנזים‪,‬‬
‫מההיסטוריה אבל בהחלט‬ ‫תושבים ותיקים וניצולי שואה‪ .‬כל אלה שזורים בסיפור על‬
‫חיות בליבם של אנשים‪.‬‬ ‫הרוח האנושית האיתנה על רקע מלחמת העולם‪ ,‬מלחמת‬
‫אנשים שירטטו לי מפות‬
‫שתאמו בדיוק מדהים למה‬ ‫השחרור ותקופת הצנע‪.‬‬
‫שמצאתי בתיעוד הבריטי‬
‫בלב שכונת הג'ורג'ים בירושלים שני ילדים ניצלים מלינץ'‬
‫מלפני שמונים שנה‪".‬‬ ‫בעור שיניהם‪ .‬כעבור עשרים שנה הם "נפגשים" שוב במיון‬

‫מהיכן הגיע הרעיון לכתיבה?‬ ‫של הדסה‪ ,‬אחד מחוסר הכרה והשני הרופא המטפל בו‪.‬‬

‫"כתבתי את הסיפור כשהייתי ‪ 15‬והוא הושפע מסיפורים‬ ‫"לכל אדם יש שנה אחת שלא נגמרת‪.‬‬
‫ששמעתי מסבתי‪ ,‬שהייתה נצר של משפחת בנאי‬ ‫אצלי זו שנת ‪ ,1929‬השנה שבה איבדנו‬
‫המפורסמת‪ .‬סבתא הייתה מספרת סיפורים מחוננת‬ ‫את היקר לנו מכול‪ .‬היום‪ ,‬כמעט תשע‬
‫שריתקה אותי בסיפוריה מעוררי ההשראה‪ .‬משפחתה הגיעה‬ ‫שנים אחרי‪ ,‬אני כותב לך כל מה שאירע‬
‫לירושלים במאה ‪ 19‬והקימו את שכונת הפחים‪ ,‬חארת' אל‬ ‫בשבוע שבו ראיתי אותך בפעם‬
‫טנק‪ .‬שכונה של עניים אשר בנו את בתיהם במו ידיהם‬
‫משאריות של מכליות נפט טורקיות‪ .‬חייה של סבתא היו‬ ‫האחרונה"‪( .‬מתוך הספר)‬
‫מאושרים עד שבמהלך מלחמת השחרור חרב עליה עולמה‪.‬‬
‫נער ערבי נפצע ומחלים בעזרת ילד יהודי משכונת הפחים‪.‬‬
‫שבתאי הבן הבכור והיפה‪ ,‬בבת עינה‪ ,‬נפל בקרב על הר ציון‪.‬‬ ‫המשפחה האמידה של הנער הערבי מאמצת את הילד‬
‫שבתאי לא היה חייל‪ ,‬אלא איש של שירה ובילויים‪ .‬אליהו‪ ,‬בנה‬ ‫היהודי‪ .‬האם חברותם תעמוד במבחן גורלי במהלך המלחמה‪,‬‬
‫השני‪ ,‬חייל ההגנה שנלחם בעז ברובע היהודי‪ ,‬נפל בשבי‬
‫הירדני כעשרה חודשים‪ .‬אהרון‪ ,‬הבן השלישי‪ ,‬איש הפלמ"ח‬ ‫כשייפגשו במחצבה של בית מחסיר?‬
‫נעדר בקרב וחזר אחרי חודשים רבים‪ .‬המשפחה מעולם לא‬
‫התאוששה‪ .‬אבא שלי שהיה צעיר הילדים נשלח זמן מעט‬ ‫"מוסטפא עצר בעדו ואמר‪" :‬זה לא‬
‫משנה‪ִ .‬אי ִלי ַפאת ַמאת‪ ,‬העבר מת‪.‬‬
‫אחר כך לגדול בקיבוץ משמר העמק"‪.‬‬ ‫אתה היום קצין ַיהּו ִדי‪ ,‬משה‪ .‬אם אני‬
‫נותן לך להגיע לאל‪-‬קודס אתה פורץ‬
‫אתה אומר שכתבת את הספר בגיל ‪.15‬‬ ‫את המצור שדיממנו בשבילו‪ .‬אם אין‬
‫למה בעצם הוא שכב במגירה ‪ 30‬שנה?‬ ‫מצור על אל‪-‬קודס אז חאלס‪ ,‬הכפרים‬
‫שלנו לעולם לא יחזרו"‪ .‬זאת הפעם‬
‫"האמת שהשלמתי עם העובדה שהסיפור הזה יהיה לנצח‬ ‫הראשונה שמוסטפא קרא בשם היהודי‬
‫במגירה שלי‪ .‬אבל בגיל ‪ 40‬חוויתי גם אני משבר אישי עמוק‬ ‫של מוסא‪ ,‬יענו משה‪ .‬מוסטפא ָּדרך את‬
‫שטרף את הקלפים‪ .‬הילדה השנייה שלי נולדה עם תסמונת‬ ‫האקדח ועמד לירות בהם‪ .‬מוסא לפתע‬
‫גנטית נדירה‪ .‬שנים הסתובבתי בחוסר ודאות על מה יהיה‬ ‫צעק‪" :‬אתה יודע למה נפלת באותו‬
‫גורלה‪ .‬תוך כדי מאבק על חייה נכנסתי לדיכאון קשה‪ .‬מבחוץ‬ ‫היום כשהיינו ילדים? אתה יודע מי‬
‫תפקדתי כמו חייל אבל למעשה המשבר הנפשי שלי נתן את‬
‫ירה?" (מתוך הספר)‬
‫אותותיו מהר מאד‪.‬‬
‫בספרישתיאורימקוםשמרגישיםאותנטיים‪.‬‬
‫מאיש רגוע ושליו הפכתי לכעוס ומריר‪ .‬רבתי עם המשפחה‬ ‫איך שיחזרת מקומות ושכונות שאין להם‬
‫שלי‪ ,‬עם חבריי‪ ,‬עם אנשים בעבודה‪ .‬הזיזו אותי מתפקידי כי‬
‫לא יכולתי יותר לנהל אנשים‪ .‬עד שיום אחד פגשתי מישהי‬ ‫כמעט תיעוד?‬

‫שהזכירה לי מה באמת רציתי מהחיים‪.‬‬ ‫"עשיתי תחקיר ארוך של כמה שנים‪ .‬מצאתי תיעוד בריטי‪:‬‬
‫היא אמרה לי‪' :‬ניר‪ ,‬תמיד רצית לכתוב‪ .‬מה עשית עם זה?'‬ ‫מפות‪ ,‬סרטונים ופרוטוקולים‪ .‬ראיינתי אנשים שגרו בשכונות‬

‫גיליון ‪55 65‬‬