Page 21 - medorledor122
P. 21
מגזין מדור לדור
ביתי הוא
מבצרי
מקום אחר .נכון המעבר הוא לבטחונם אך כולם שואלים עד מאת :יהודית לוטואק
מתי ולזה אין תשובה.
הו משפט שתפס עבורי המון משמעות לאחר אירועיז
אם אצטרך לעזוב את ביתי אני משוכנעת שאקח איתי חפצים
שבעזרתם אוכל ליצור גם אם לזמן קצר מקום שבו ביתי שהוא ה 7-לאוקטובר .אני חושבת שלכל אחד ואחת ביתו
הוא מבצרו .לרובם זה לא היה כך עד אותו יום.
מבצרי לא יהיה חלק וכך ארגיש בטוחה ומוגנת.
הורי שעברו את תקופת השואה ראו בביתם מקום שהוא מרחב
הבוקר ראיתי סרטון שהזכיר לי שאנו צריכים של שלווה ,ביטחון ,רוגע ואהבה .כך גדלתי למרות שמקום זה
לדעת שהימים הקשים והמאתגרים האלה התערער בתקופת ילדותי בעקבות אירוע טראומטי אך חזר
יחלפו אך עדיין לא ידוע מתי וחשוב שנזכור
להנאות מן הדברים הקטנים שלמעשה הם להיות מקום מבטחים אחרי שעברנו למקום מגורים אחר.
הדברים החשובים כמו ציוץ של ציפור ,שיר ,ריח כשהכרתי את בן זוגי יחד בנינו את המבצר שלנו ,טיפחנו אותו,
של תבשיל או פשוט לסגור את העיניים ולהיזכר הכנסנו בו המון אור ואהבה .תמיד שאלו אותי למה את כל הזמן
אוהבת להיות בביתך ,מה כל כך מיוחד בו .הנה ההסבר שתמיד
בבית ומה שהוא מהווה עבורנו. נתתי לכל שואל/ת :הכי נעים לי בביתי ,זהו המקום שבו
מרגישים הכי הרבה מי אני ,מה הם חלומותיי ושאיפותיי .בכל
מכאן אני שולחת החלמה מהירה לפצועים ,משתתפת בצער פעם שמישהו מגיע אלי לרוב התגובה הראשונה שהוא אומר
המשפחות וכמובן לשובם של כל החטופים ,וכמו הורי והורי בן זוגי היא" :איזו אווירה מיוחדת יש אצלך בבית ,פשוט מרגישים
שעברו את השואה אני בטוחה שכולם יבנו את ביתם או ישובו
בבית" ,ובכל פעם אותו משפט ממלא אותי בהמון שמחה.
לביתם כי יחד נעבור את זה.
כשאני מסתכלת היום על המרואיינים בטלויזיה שעברו את
יהודית לוטואק ,האוכל כמשחק הנורא מכל ואיבדו את ביתם המשפט שחוזר לרוב הוא":אנחנו
[email protected] I 054-7388825 עוד נחזור ונבנה את ביתנו" .אני מסתכלת עליהם ועל השלווה
והאיפוק שעוטף אותם ,אולי אני לא הייתי מגיבה כמוהם אך אני
על המומחית
מעריצה את האצילות שלהם.
סרוק אותי אני גרה בראשון ואין ממ"ד ,חברה הציעה לי לעבור לביתה אך
סירבתי כי בעיני אם אעזוב את ביתי ארגיש באיזו מקום חוסר
ביטחון.
הבית הוא גם עבורי סמל למשפחתיות ,יש בו את כל ההיסטוריה
שלי ושל בני משפחתי ,אלבומי התמונות ,הקירות שספגו את
רגעי השמחה ולפעמים רגעים עצובים .עבורי ביתי הוא חלק
מזהותי.
אני כל כך מבינה את אותם האנשים שמפנים אותם מביתם
בימים אלה ושמעבירים אותם למלונות ,לעיר אוהלים או לכל
גיליון 21 122