Page 12 - medorledor122
P. 12
תרבות ואומנות
כוחן של המילים בזמן
מאת:קטיפישרשהתותחים רועמים
ום שבת ,ה – ,7.10.23יום שימשי ורגוע בכרמיאל.י
נכון ,בשלב הראשוני ,כאשר אנחנו עדין בתוך האירוע והתותחים
עדין רועמים ,אין לנו מספיק מרחק רגשי כדי לדייק במילים את השעה 10:00בבוקר ,הטלפון מצלצל .מרים מעבר לקו
אותם הרגשות והמחשבות שלנו ויתכן מאוד שנשתמש מודיעה לי שלאור המצב האירוע שקבענו לאותו ערב מבוטל.
במטפורות ודימויים שידועים לנו מהעבר כדי לתאר מצב חדש
שלא היינו בו קודם .ייתכן שזה יראה לנו כמו קלישאה שגורה "איזה מצב ,מה קרה?" אני שואלת.
"מה ַַאת לא יודעת? יש מלחמה ",היא עונה.
שלא מבטאת בדיוק את מצבנו ,אבל זה מה שיש לנו כרגע.
דווקא המילים שאנו מעלים על המסך או על הנייר ,יוצרים איזה "איזו מלחמה ,מה ככה פתאום? איפה?"
שהוא מרחק שמאפשר לנו להתבונן באותם הרגשות "בכול הארץ ,בדרום בכול עוטף עזה ,יורים גם על המרכז ,בלגן
והמחשבות לאחר שהוצאנו אותם מתוכנו ,ולהשתחרר במידת
שלם".
מה ,גם אם הן עדין לא מדויקות. "מאיפה זה נחת עלינו ,אני לא נוהגת לפתוח טלוויזיה בשעות
הבוקר בכלל ובוודאי שלא בשבת ,אלוהים ישמור ,אני הולכת
בנקודה זו יהיו מי שישאלו ,ואני ביניהם ,האם אפשר יהיה
מתי שהוא לדייק במילים את מה שאנו עוברים בימים לפתוח".
לאור הידיעות והתמונות שהתפרצו מתוך המסך של הטלוויזיה,
אלה? נתקפתי בהלם ,אחר כך הגיע הכעס הגדול .אתם בוודאי יכולים
לנחש על מי .וככול שחלף הזמן הגיע שלב החרדה שהלכה
כאן אני מוצאת לנכון להזכיר את דבריו של הסופר אימרה וגברה .כבר באותו היום ,התקשיתי למצוא את המילים המדויקות
קרטס בספרו "ללא גורל" בנושא של המילים המדויקות לתיאור להביע את אותה החרדה שהציפה אותי נוכח גודל הזוועות
החוויות שהוא עבר במחנות הריכוז (פרק אחרון) .לאחר חזרתו
משם לבודפשט ,הוא פגש אדם שלא היה במחנות וניסה שנחשפנו אליהם בהדרגה.
להשוות את מחנות הריכוז לגיהינום כדי לנסות להבין את מה בימים הראשונים שלאחר השבת השחורה הזו ,עדין לא מצאתי
שקרטס סיפר לו .על כך השיב לו קרטס שהוא אינו יודע אם מה את המילים המדויקות לבטא את רגשותיי .המילים שבדרך כלל
שעבר במחנות זה גיהינום ,כיוון שמעולם לא היה בגיהינום ,אבל זורמות ממני בקלות יחסית מעצם היותי סופרת ,מנחת סדנאות
הוא כן היה במחנות ואת זה הוא יכול לתאר עד כמה שהשפה כתיבה ועורכת ספרותית ,נתקעו בגרון ולא מצאו את דרכם
על כל מגבלותיה מאפשרת זאת ,מבלי להשתמש בהשוואות החוצה ,לא אל הפה וגם לא אל המקלדת .הרגשתי חנוקה,
ומטפורות שגורות הלקוחות מהשפה שאנו מכירים מהעבר. המילים שרפו את הגרון מרוב כאב.
אני מניחה שלא מעט אנשים חוו ואולי עדין חווים את אותו
במילים אחרות ,ככול שננסה לתאר מצב שלא השיתוק או האלם ולא מוצאים את המילים לבטא את מה שהם
היינו בו קודם באמצעות השפה שאנו מכירים,
עם כל הדימויים והמטפורות הידועות לנו ,זה מרגישים בימים אלה.
כנראה לא יהיה מדויק .ובכול זאת ,זה מה שיש ובכול זאת ,כמי שמודעת לכוחן של המילים ,שהרי גם העולם,
על פי ספר בראשית – פרק א' ,נברא במילה ,אני מוצאת שיש
לנו ועם זה ננסה לתעד את מה שעובר עלינו. לשחרר את המילים החנוקות בגרון ,למרות הקושי ,ולתת להן
לצאת גם אם בעיניים הבוחנות של הסופרת שבי הן עדין לא
מספיק מדייקות את מה שעובר עלינו.
12
