Page 29 - medorledor08

‫פרק מתנה‬ ‫בדים ויצרים בעיר הלבנה‬

‫מאת‪ :‬עדי מילשטיין‬

‫הראשונה בדירתו של אחי‪ ,‬בבניין שבו גם אני גרה‪ .‬אלי‬ ‫אחי‪ ,‬אלי רומנו‬
‫התהלך הלוך ושוב כמו אריה בסוגר‪" .‬הם חונקים אותנו!"‬
‫אחי‪ ,‬אלי רומנו‪ ,‬הוא רוכש קרקעות ידוע‪ .‬זמן רב התלבטתי‬
‫הוא קרא‪" ,‬בארץ שלנו הם אוסרים עלינו לרכוש אדמות!"‬ ‫לפני שביקשתי ממנו שיאפשר לי להיות נוכחת בעסקאות‬
‫כבר זמן ממושך מתרוצצת במוחי המחשבה על אודות‬ ‫המקרקעין שלו בעיר תל אביב ובסביבותיה‪ ,‬כדי שאוכל‬
‫ההשפעה ההרסנית של המנדט הבריטי עלינו‪ .‬מוזר בעיניי‬ ‫לתאר אותן בסיפור המשפחתי שאני מתכוונת לכתוב‪ .‬היה לי‬
‫שאף על פי שאנגליה מתקשה להביס באירופה את האויב‬ ‫ברור שהוא לא יאהב את נוכחותי בכל עניין הקשור לעסקיו‪.‬‬
‫הגרמני שכבר פלש לפני שבועות מספר לברית המועצות‬ ‫אלי תמיד שרטט גבול ברור בין העבודה לבין המשפחה‪,‬‬
‫ומתקדם במהירות לאורך כל החזית הסובייטית‪ ,‬וברור וגלוי‬
‫לכול שעיניה של גרמניה נשואות לכיבוש כל יבשת אירופה‪,‬‬ ‫ובעיקר – לבין נשות המשפחה‪.‬‬
‫כאילו לא נשקפת לה סכנה‪ ,‬היא מקפידה על שליטה בארץ‬ ‫"מרגלית‪ ,‬למה לך לכתוב סיפור משפחתי?" הוא שאל בדרכו‬
‫ביד רמה‪ ,‬ובתל אביב עירי – חייליה ופקידיה עושים בה‬
‫הישירה‪ ,‬שלפעמים משתקת אותי‪.‬‬
‫כבתוך שלהם‪.‬‬ ‫הפעם זקפתי את קומתי ועניתי ללא היסוס‪" ,‬חשוב לי לכתוב‬
‫אלי נשבע בפנינו באותו הערב שהוא יחפש כל דרך אפשרית‬ ‫את קורות משפחתנו‪ ,‬ולא סתם‪ ,‬אלא על רקע התפתחותה‬
‫לעקוף את תקנות ה"ספר הלבן"‪" .‬תל אביב שלנו גדול תגדל‬
‫והמדינה שלנו קום תקום בימינו אנו!" קרא מעומק לבו‪,‬‬ ‫המהירה של תל אביב‪ ,‬עירנו האהובה‪".‬‬
‫אלי‪ ,‬גדול הממדים‪ ,‬כאילו עמד מעליי‪ ,‬הסתכל לעברי בגבות‬
‫"הבריטים מחויבים לכך מתוקף הצהרת בלפור!"‬ ‫מורמות‪ ,‬ספק בזלזול ספק בחיבה‪ ,‬והפטיר‪" ,‬זה מה שיש לך‬
‫לעשות? את תמיד עם הרעיונות המוזרים שלך‪ ,‬אולי כבר‬
‫המנהיגות הפוליטית של ערביי הארץ מכנה את אלי "סרסור‬ ‫תפסיקי לבטל את זמנך ותשאירי להיסטוריונים ולסופרים‬
‫אדמות" ועושה הכול כדי להצר את צעדיו‪ .‬לעומת מנהיגיהם‪,‬‬ ‫את מלאכת הכתיבה? ותגידי לי‪ ",‬ירה לעברי‪" ,‬לא הגיע הזמן‬
‫הערבים‪ ,‬בעלי האדמות‪ ,‬נמשכים אליו ומבקשים את‬
‫קרבתו‪ .‬הוא יודע את שפתם‪ ,‬וחשוב מזה – הוא מכיר את‬ ‫שתלדי ילדים‪ ,‬למשל?"‬
‫תרבותם ואת דרכי החשיבה שלהם‪ .‬חבריו היהודים‪ ,‬סוחרי‬ ‫לבי צנח‪ ,‬אחי אינו יודע שאני מתקשה ללדת ושהתחלתי‬
‫האדמות‪ ,‬מכנים אותו בחיבה "הגביר"‪ ,‬ומודים שאין מוכשר‬ ‫בטיפול רפואי על מנת להרות‪ .‬אילו ידע זאת‪ ,‬לבטח לא‬
‫ממנו במשא ומתן לקניית קרקעות‪ ,‬בפרט באזור תל אביב‬ ‫היה מכאיב לי כך‪ .‬כנראה הגיע הזמן שאספר לו‪ ...‬או אולי‪,‬‬
‫וסביבתה‪ .‬לעתים אף ראשי היישוב מתדפקים על דלת ביתו‬ ‫שקלתי לרגע‪ ,‬כדאי שאדבר קודם עם רבקה אשתו‪ ,‬והיא‬
‫ומבקשים ממנו לרכוש עבורם אדמות שבעליהן הערביים‬
‫בדרכה השקטה תעביר לו את הידיעה‪.‬‬
‫מסרבים למכור להם‪.‬‬ ‫לאחר שבוע אלי דפק בדלת דירתי‪ ,‬ובעודו עומד בפתח‬
‫אלי לא מסתפק רק ברכישת האדמות שמציעים לו תושבי‬ ‫הגיש לי חבילה עטופה בנייר פרחוני‪ .‬על פניו היה נסוך חיוך‬
‫הארץ‪ .‬מומחיותו באיתור אדמות מביאה אותו לא פעם‬ ‫רחב‪" .‬אמרת שאת רוצה לכתוב סיפור‪ ,‬אז קניתי לך משהו‬
‫לחיפוש בעליהן בחוץ לארץ‪ .‬אלו הם יהודים או ערבים‬
‫שהתייאשו מתלאות החיים ומהאירועים האלימים שאירעו‬ ‫שיעזור‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫בארץ והיגרו ממנה בטרם הצליחו למכור את חלקות האדמה‬ ‫"בוא‪ ,‬היכנס‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫הוא פסע פנימה‪" .‬את לא רוצה לראות מה הבאתי לך?" שאל‬
‫שבבעלותם‪.‬‬
‫כל זה שמעתי לא מפיו‪ ,‬אלא מפי אנשים שעובדים וסוחרים‬ ‫ללא שהות‪.‬‬
‫עמו‪ .‬בימים הקרובים אכנס למשרדו כדי לראותו בעבודתו‬ ‫הסרתי את העטיפה‪ ,‬וגיליתי מחברת עבה עם כריכה קשה‪,‬‬
‫ולצרף לסיפורי עובדות חדשות על עיסוקיו וכן אנסה לפענח‬ ‫מעוטרת במשבצות מוזהבות‪ ,‬והדפים שבה היו נעימים למגע‬
‫אצבעותיי‪ .‬אספתי את המחברת אל חיקי וקפצתי בשמחה‬
‫את סודות הצלחותיו‪.‬‬
‫כילדה לתוך זרועותיו החסונות והוא עטף אותי בחיבה‪.‬‬

‫לפני שנתיים‪ ,‬זמן קצר לאחר שעליתי ארצה מּ ֵבירות‪ ,‬פרסמו‬
‫הבריטים את "הספר הלבן"‪ .‬ישבנו בערב על המרפסת בקומה‬

‫‪29‬‬