זאת לא רק השעה ,לא העבודה, ולא רשימת המשימות .מה שמקים אדם באמת היא הסיבה.
הסיבה לחיות, הסיבה לנוע, הסיבה להסכים לפגוש עוד יום, גם כשהלב עייף, גם כשהדרך לא לגמרי ברורה.
החיים לימדו אותי שיש כמה רמות של התעוררות. הראשונה היא התעוררות לחיים עצמם. הרגע שבו אדם מפסיק לפעול רק מתוך הרגל, פחד או הישרדות, ומתחיל לשאול :למה אני כאן? מה מבקש להיוולד דרכי ?מהי הדרך שלי?
הרמה השנייה היא התעוררות להגשמה. לא במובן חיצוני בלבד של הצלחה או תפקיד, אלא במובן העמוק יותר, חיבור לעצמי, לכוחות שלי, למהות שלי, ולידיעה שיש בי משהו שבא לתת צורה בעולם .כשאדם מתחבר לזה ,קורה משהו. הוא לא רק מתעורר, הוא מתחיל ללכת.
אבל לדעתי יש עוד שלב, אולי החשוב מכולם. אחרי שאדם מתחבר לעצמו ולסיבה שלו, מגיעה היציאה מעצמו, היכולת לתת לאחר.
דווקא שם ההתעוררות מבשילה. כי אדם לא באמת מתעורר רק בשביל עצמו. ההתעוררות שלו נוגעת במעגלים שסביבו, במשפחה, בחברים, בקהילה, בעולם.
אני מאמינה שהמהות שלנו עמוקה יותר מהנפרדות. כבני אדם, כולנו מבקשים אושר, שקט ומשמעות, וכולנו תלויים זה בזה יותר ממה שנדמה לנו. הדאלי לאמה חוזר שוב ושוב על הרעיון שאנחנו חולקים אנושיות משותפת ,ושדאגה לאחר איננה ניגוד לדאגה לעצמנו, אלא חלק ממנה.
לכן, כשאני עוזרת לאחר ,אני עוזרת גם לי. כשאני מתעוררת לעצמי, אני יכולה להיות ברכה לאחר. אולי זאת התעוררות אמיתית, לקום בבוקר לא רק כדי לשרוד, אלא כדי לחיות, להגשים ולהעביר הלאה.
סיגל גבאי – אימון, ליווי ויעוץ לצעירים למצוא את הכיוון. מאמנת מוסמכת, Master NLP , מנחת קבוצות ומתרגלת מיינדפולנס.
[email protected] 054-9927901
