המונח "סגירת מעגל" אינו רעיון תאורטי בלבד, אלא חוויה נפשית יומיומית, המלווה אירועי חיים משמעותיים.
בגישת הגשטלט, סגירת מעגל מתייחסת להשלמת חוויה רגשית שנותרה פתוחה ואשר ממשיכה לפעול בנפש כל עוד לא קיבלה מענה, ביטוי או פרידה.
בימים אלה המונח "סגירת מעגל" מקבל משמעות עמוקה, כואבת ומטלטלת, עם הבאתם של חללים חטופים לקבורה בישראל. זהו רגע לאומי טעון, שבו מתערבבים אבל, זעם, הקלה ושתיקה. מעבר לממד הציבורי, מדובר בתהליך נפשי יסודי, המוכר היטב בגישת הגשטאלט כצורך אנושי עמוק ב־השלמת חוויה שלא הושלמה(completing unfinished business).
במצבי היעדר, חטיפה או אי-ודאות, המעגל נותר פתוח.
הנפש חיה במתח מתמיד בין תקווה לייאוש, בין דמיון למציאות. כל עוד אין ידיעה ברורה, אין אפשרות לאבל שלם, ואין פרידה. החזרת החללים לקבורה – גם כאשר היא שוברת לב – מאפשרת לראשונה מגע עם האמת. זהו רגע קשה, אך גם כזה שמאפשר לנפש להתחיל לנשום בתוך המציאות, ולהניח את המת במקום שראוי לו: באדמה, בזיכרון, בסיפור.במובן זה, סגירת מעגל אינה נחמה, אלא מעבר ממצב קפוא לתהליך חי. היא מאפשרת לאבל לקבל צורה, לטקס להתרחש, ולרגש לנוע.
ללא סגירת המעגל, הכאב נשאר מרחף, חודר לכל תחום בחיים, ואינו מוצא מנוח
אחת הדוגמאות העמוקות והכואבות לכך היא אובדן של הורה כאשר לא מתאפשר לומר “להתראות” לבטא אהבה, כעס, תודה או סליחה – הקשר אינו מסתיים באמת.
האדם עלול לשאת בתוכו תחושת החמצה, אשמה או דיאלוג פנימי מתמשך עם הדמות שנפטרה.
המעגל הפתוח מתבטא לעיתים בכאב מתמשך, בקושי להיזכר בלי הצפה רגשית, או בתחושת תקיעות ביחסים אחרים.
לעומת זאת, תהליך של סגירת מעגל – גם אם מתרחש בדיעבד, דרך טקס, כתיבה, שיחה טיפולית או דמיון מודרך – מאפשר לאבל להפוך לתנועה, לזיכרון חי אך לא משתק.
דוגמה נוספת היא פרידה זוגית שלא נסגרה המסתיימת ללא שיחה כנה, ללא הבנה או הכרה הדדית במה שהיה, האדם עלול להישאר “תקוע” בקשר גם לאחר סיומו הפורמלי.
מחשבות חוזרות, השוואות, קושי להיכנס לקשר חדש או חזרה לאותו דפוס – כל אלו הם ביטויים של מעגל פתוח.
סגירת מעגל, לעומת זאת, אינה מחייבת הסכמה או פיוס, אלא הכרה: מה היה, מה כאב, מה למדתי, ומה אני משאיר מאחור.
גם אירועי חיים שלא התרחשו מחייבים סגירה: קריירה שלא מומשה, חלום שננטש, הורות שלא התאפשרה. כאשר אין פרידה מהאפשרות שלא התממשה, היא ממשיכה “לרדוף” את ההווה בתחושת החמצה או מרירות. סגירת המעגל כאן אינה ויתור, אלא אבל: מתן מקום למה שלא היה, כדי לפנות מקום למה שקיים
כאשר סגירת מעגל מתרחשת, נוצר שקט פנימי יחסי, תחושת שלמות וגמישות נפשית. האדם פנוי יותר להווה, לקשר, ליצירה. כאשר היא אינה מתרחשת, הנפש נשארת עסוקה בעבר – וההווה משלם את המחיר
גישת הגשטאלט אינה שואפת “לסגור מהר”, אלא להשלים, לפגוש את מה שהיה, לתת לו משמעות, ואז לשחרר באמת בחיים האישיים, כמו בחיים הקולקטיביים,
סגירת מעגל אינה שכחה – אלא תנאי להמשך חיים עם עומק, נוכחות וכבוד לכאב.
סגירת מעגל אינה מחיקה של כאב, אלא הפיכתו לחלק אינטגרטיבי מהסיפור האישי..
זהו תהליך אנושי עמוק, לעיתים כואב, אך כזה המאפשר לחיים להמשיך – לא מתוך הדחקה אלא מתוך נוכחות, משמעות וחמלה.
