אני זוכרת את עצמי שנים מחפשת כיוון.
רציתי דרך, אבל בפנים לא באמת ידעתי מי אני ומה חשוב לי. היה בי בלבול המון ביקורת עצמית שלקחה לתחושת תסכול מעצמי.
המסע היה ארוך אבל יש לי 300 מילים לכתוב את המאמר הזה, אז אקצר :).
רק כשהסכמתי לשהות ברגע הזה, עם כל חוסר הוודאות, משהו בתוכי התחיל להשתנות.זה היה כמו זריעה: לשים זרע באדמה ,לא לדעת מתי ינבוט, אבל להאמין שתתחיל צמיחה.
עם הזמן הבנתי – לפני שמובילים אחרים, לפני פרויקט או עסק, יש שלב עמוק יותר. השלב שבו את פוגשת את עצמך באמת.
זהו הזרע הראשוני שממנו כל דבר יכול לגדול.
אני פוגשת הרבה צעירים בדיוק במקום הזה.
הם רוצים להוביל את חייהם ,לעשות שינוי, למצוא כיוון.
אבל בפנים הם עדיין לא בטוחים מה הם מרגישים, מה חשוב להם, או אפילו מי הם בתוך כל זה.
וזה לא אומר שהם חלשים - להפך. זה אומר שהם חכמים מספיק להבין שהובלה אמיתית לא מתחילה בצעד החוצה ,אלא בשורשים פנימה.
אז אם את מרגישה מבולבלת, זה בסדר.
בלבול הוא חלק מהזריעה.
שאלי את עצמך: איזה זרע אני שותלת עכשיו? איזה כיוון אני רוצה לטפח?
כי הדרך לא מתחילה מהוכחות, אלא מהסכמה לזרוע.
וכשזורעים פנימה ,הפריחה כבר תגיע בזמן שלה.