כששמעתי את המילה זריעה, מיד עלה בי הדימוי של חקלאי – עומד מול האדמה, זורע בידיים מלאות תקווה. הוא יודע שהוא נותן את הטוב ביותר, אבל גם יודע שאין לו שליטה על מזג האוויר, על הגשם או על החום. לפעמים יהיה יבול נהדר, ולפעמים פחות.
וככה גם אנחנו, בני האדם. בכל פעם שאנחנו יוצאים לדרך חדשה, אנחנו זורעים רעיון, חלום, מטרה. אנחנו שותלים תקווה.
אבל כמו בחקלאות, גם בחיים יש מזג אוויר. לפעמים חם מדי, הלחץ גובר. לפעמים קפוא והעייפות משתלטת.
זה בדיוק המקום שבו מתחילה ההבנה: ההצלחה היא לא תמיד בפרי, היא בזריעה עצמה.
ואז מגיעה התחלה. כל התחלה מביאה איתה ריח של חדש, של הזדמנות. ראש השנה הוא סמל להתחלה כזו – זמן שבו אנחנו מביטים קדימה, מנסחים כוונות, וחולמים בקול רם.
אנחנו רוצים לזרוע את החלומות שלנו, ובסוף – לקצור את ההגשמה.
אבל בשביל לצמוח, אנחנו חייבים לעבור דרך.
ופה נכנסת הסליחה.
סליחה לעצמנו. על המקומות שלא היו כמו שציפינו. על הטעויות. על הכישלונות.
כי האמת היא – גם כשנכשלנו, צמחנו.
גם כשפחדנו – למדנו.
הסליחה מאפשרת להוריד את המשקולות מהלב, ולהתחיל מחדש – לא מתוך הדחקה, אלא מתוך חמלה אמיתית.
אז רגע לפני שאנחנו פותחים שנה חדשה – בואו נבחר לזרוע כוונות טובות, להתחיל עם אמונה, ולסלוח בלב שלם.
כי כל התחלה יפה יותר כשהיא נובעת מסליחה.
וכל זריעה אמיצה – תביא בסוף פרי.
כמה טיפים פרקטיים ומעוררי השראה של זרעים לשנה החדשה:
1. להכיר במה שהיה בלי לברוח:
אי אפשר להיפרד ממשהו שאנחנו לא מוכנים להסתכל עליו. הכרה בעבר היא שלב ראשון בשחרור.
2. להוציא מהלב, לכתוב, לשתף, לבכות:
רגשות כלואים לא נעלמים הם תופסים מקום. שיחה עם חבר, כתיבה ביומן או אפילו דמעות משחררות – הן זרעי הריפוי.
3. לסלוח בעיקר לעצמנו:
טעויות הן לא כישלונות הן שיעורים. הסליחה היא לא ויתור, היא שחרור.
4. לבחור מה אני לוקח איתי ומה משאיר מאחור:
לא כל דבר מהעבר צריך להמשיך איתנו. לשאול: מה משרת אותי? מה מכביד? ולבחור.
5. לקבוע כוונה להתחלה החדשה:
כמו זריעה – כדאי לקבוע כוונה ברורה: "השנה אני בוחר ל…."
6. להתחיל בקטן:
שינוי לא קורה ביום. פעולה קטנה, יומיומית – היא המפתח להתחדשות מתמשכת.
בהצלחה
