מה מחבר בין סב לנכדו, בין מורה לתלמידו, בין אדם לעברו? לעיתים התשובה אינה נמצאת באירועים גדולים או במחוות מפוארות, אלא דווקא ברגעים הקטנים – בשיר פשוט, בזיכרון שמסופר מחדש, במילים שעוברות מדור לדור ומצליחות לבנות גשר על פני הזמן.
שירה, במיוחד זו הנאמרת במעגל משפחתי או חברתי, היא כמו חוט בלתי נראה השוזר בין לבבות. בבית סבתא, שיר ערש ישן יכול להפוך למעין טקס מעבר שמחבר בין דורות. בכיתה, שיר שנכתב בהשראת חוויות העבר מאפשר לתלמידים להתחבר לזהותם ולהבין את השורשים שלהם. אפילו ברחוב, שירי ילדים שנלחשו מפה לאוזן ממשיכים להתקיים, משמרים תרבות ומורשת.
במפת"ח למעורבות בקהילה אנו מאמינים שכוחן של מילים גדול מהנראה לעין. לא מדובר רק בהעברת מידע אלא ביצירת שפה משותפת שמצליחה לגשר על פערים בין-דוריים. מילים כתובות או מדוברות הן אמצעי שמאפשר חיבור רגשי עמוק, כזה שמסייע לשבור מחיצות, להנגיש זיכרונות ולהעניק משמעות להיסטוריה האישית והקולקטיבית שלנו.
ומהי שירה קטנה-שמחה גדולה אם לא הדגמה חיה לכוחן של מילים? לפעמים, די בשיר קצר אחד כדי להזכיר לאדם מבוגר ימים נשכחים של ילדות, או כדי ללמד ילד צעיר על מסורת משפחתית שלא הכיר. כל מילה, כל בית, כל לחן – הם לבנים בגשר המחבר בין העבר להווה, ובין ההווה לעתיד.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים שיר אהוב שמזכיר לכם מישהו מהמשפחה, או מוצאים מילים שמספרות את סיפורכם, זכרו: המילים הללו הן גשר. גשר של חום, של זיכרון, של המשכיות. גשר שמוביל אותנו אחד לשני – וגם אל עצמנו.
