הנפש והנשמה בעיני הקבלה הן שתי שכבות שונות של הקיום הפנימי שלנו, שתפקידן לחבר אותנו לעולם הפנימי ולעולם החיצוני בו זמנית. בקבלה, הנפש נחשבת לחלק הארצי שלנו, המחוברת לגוף הפיזי, לרגשות ולתשוקות, בעוד שהנשמה היא החלק האלוקי, הנעלה, שמטרתה להוביל אותנו להתפתחות רוחנית ולהתחברות עם הייעוד האמיתי שלנו בעולם.
הנפש נמצאת במקום של התמודדות עם העולם, עם האתגרים, הפחדים והספקות, והיא מחפשת תחושת ביטחון ומשמעות כאן ועכשיו. לעומת זאת, הנשמה פועלת ממקום עליון יותר, של חיבור לייעוד ולתוכנית הגבוהה שלנו. בקבלה, ההתפתחות הרוחנית שלנו קשורה לאיזון ולחיבור בין הנפש לנשמה – בין הקיום היומיומי לבין החיבור העמוק שלנו לתכלית הקיום.
בעבודתי עם צעירים שמחפשים את דרכם בעולם, אני משתמשת בתובנות הקבליות האלו על מנת להאיר את הדרך עבורם. אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו קיימת נשמה שרוצה לבטא את הייעוד שלה, אך פעמים רבות הנפש, עם כל המטענים והפחדים שלה, חוסמת את היכולת לראות את האור שבפנים. בתהליך שאני מלווה את הצעירים, אנחנו עובדים על הכרה בחוזקות וביכולות הפנימיות שלהם, חיבור לערכים ולרצונות העמוקים שלהם, ולא פחות חשוב – התגברות על המחסומים שהנפש יוצרת.
אני רואה בעבודתי שליחות לעזור להם למצוא את האיזון בין הנפש לנשמה, כדי שיוכלו לצאת לדרך מתוך אמונה בכוחם להגשים את עצמם. השילוב בין החוויה האנושית המורכבת לבין החיבור הפנימי העמוק הוא מה שמוביל אותם לגלות את הכיוון הנכון לחיים מלאים ומשמעותיים.
