זו עבודה עם עליות ומורדות. לעתים אני חוגג הצלחות של מתאמן, ולעתים אני מקבל חדשות קשות על מתאמני עבר, שסיימו את חייהם.
אחד מהם היה א', אדם מיוחד עם שליטה מופלאה באנגלית ויכולת כתיבה מרשימה. הוא כתב ספר על גיבור בעולם אוטופי שבו כולם מקבלים ואוהבים אותו.
הכישרון שלו רק הדגיש את תחושת הזרות והבדידות שחש בעולם האמיתי, עולם עם עיגול פינות ומוסר כפול.
המקרה שלו לימד אותי שני דברים חשובים. ראשית, ההדרכה המקצועית שלי היא קריטית. המדריכה שלי, שמלווה אותי כבר 15 שנה, הייתה לצידי בכל המקרים הקשים. היא הכירה את הניסיונות האובדניים של א', והבינה את הכאב שעברתי. ההדרכה שלה אפשרה לי לפרוק תסכולים, כעסים ועצב, ולמצוא כתף תומכת.
זה חיזק את האמונה שלי בצורך בהדרכה מקצועית קבועה.
שנית, הבנתי את הצורך בענווה בעבודה שלנו. אנחנו נוגעים בחיים אמיתיים של אנשים, וזה דורש רגישות ואחריות רבה. למרות שלא הצלחתי לעזור לא' לגלות את היופי בעולם הזה, הרגשתי חלק בלתי רשמי מהמשפחה שלו, והבנה עמוקה יותר של הכאב והצער שלהם. זה גרם לי להרגיש צנוע ומודע לחשיבות התפקיד שלנו.
הייתי שבור כשנפרדתי מא' בפעם האחרונה. כשהגעתי הביתה, חיבקתי את ילדיי ואמרתי תודה לאלוהים, וביקשתי שלא יעמיד אותי בניסיון כזה שוב.
