על פי רוב, קוראי הסיפורים מודעים לכך שהיצירות הספרותיות מעשירות אותם במידה רבה של ערכים, הן מבחינה מוסרית, תרבותית והן מבחינה אמנותית, גם אם הם לא תמיד יודעים לשים את האצבע במדויק על אילו ערכים הם קיבלו. ערכים אלה שזורים בסיפור כבמלאכת מחשבת בתוך העלילה, דרך הדמויות וההתמודדויות שלהן עם המכשולים הרבים במסלולם, ובאמצעים האמנותיים היוצרים אותו.
אם כך, כיצד מועברים ערכים אלה? שהרי לכאורה הסיפורים אמורים לספר על דמויות, על אירועים באמצעות עלילה מתפתלת ועל מצבים אנושיים שונים, ובכך לגרום לנו הנאה וריגוש. ועוד ניתן לומר, שתפקידם ליצור אצלנו הקוראים, בראש ובראשונה, עניין ומתח, אולי אפילו לאפשר לנו סוג של אסקפיזם (בריחה) מסוים מהמציאות הלא פשוטה שאנו חיים בה. בכול אלה לכאורה אין שום דבר ישיר המדבר על ערכים.
אכן, הסיפור לא אמור להיות דידקטי והוא אינו מצהיר בגלוי על ערכים כל שהם. אי לכך, קוראים שונים יכולים לפרש את אותו הסיפור בדרכים שונות ולקבל ממנו ערכים שונים מאלה שהכותב אולי כיוון אליהם, או ערכים נוספים שהכותב כלל לא חשב עליהם.
אם כך, היכן מסתתרים הערכים שהקורא מקבל?
כמה מפתיע, הערכים מסתתרים בדיוק מאחורי כל אותם המרכיבים של הסיפור שהוזכרו כאן ויש קשר ישיר בין תהליך כתיבת הסיפור לבין הערכים שהכותב מעוניין להעביר.
כבר בהתחלה, עם הטריגר הראשון לכתיבה, או הרעיון הראשוני לסיפור שצץ במוחו של הכותב, עליו לשאול שאלה מהותית – מהו הרעיון המרכזי או הרעיונות המרכזיים שאני ככותב רוצה להעביר באמצעות הסיפור ומה הערך, או הערכים שהקורא אמור לקבל מהיצירה. זו שאלה מרכזית – כי ללא תשובה ברורה על שאלה זו, לסיפור לא יהיה עמוד שדרה מגובש, העלילה תתפזר לכול עבר והקורא ילך לאיבוד. יש להניח שללא תשובה ברורה על שאלה זו, עוד לפני שהסיפור יגיע לקורא, כבר הכותב בעצמו ילך לאיבוד תוך כדי הכתיבה ולא יצליח להשלימו.
לערכתי, רק לאחר מתן תשובה ברורה על מהו הרעיון המרכזי/הרעיונות המרכזיים ומהו הערך או הערכים שהכותב רוצה להעביר, הוא יכול לגשת למלאכת הבנייה של העלילה, הדמויות וכו' כאשר אלה משקפים בדרך סיפורית את הרעיונות והערכים האלה.
אין זה אומר שלא יתכנו שינויים לגבי זה תוך כדי תהליך הכתיבה והתפתחות העלילה, כולל התפתחות הדמויות במהלך הדרך (שהרי גם להן לעיתים יש מה להגיד באופן עצמאי). יחד עם זאת, לכותב צריך להיות ברור מאיזו נקודה הוא מתחיל את הסיפור ולאן הוא רוצה להגיע, כולל הערכים שהוא רוצה להעביר לקוראיו.
מתוך ניסיוני כעורכת ספרותית ומלווה כותבים בתהליכי כתיבה, ידוע לי שיש לא מעט כותבים שמתקשים בכך. זה בדיוק המקום של עורך ספרותי, או עורכת ספרותית – לעזור לכותב לגבש את אותם הרעיונות והערכים. אי לכך, מומלץ להשתמש בשירותם לא רק לאחר סיום תהליך הכתיבה, אלא עוד במהלכה.
לחיזוק דבריי בדבר חשיבותם של הערכים והקשר שלהם לכתיבת הסיפורים, אני מוצאת לנכון להזכיר כאן שכבר אריסטו – פילוסוף מהמאה הרביעית לפני הספירה, ציין את חשיבותם של ערכים בבנייה של סיפורים. לטענתו, גם בסיפור שיוצר עניין צריכים להיות שלושת המרכיבים הבסיסיים שאמורים להימצא בכול טקסט המופנה אל קהל שומעים, או קוראים, שמטרתו לגרום איזו שהיא השפעה עליהם, וביניהם כמובן הערכים. אלה הם אותם המרכיבים שהזכיר כבר בספרו על תורת הנאום (ספרו בשם "ריטוריקה") – האתוס, הפאתוס והלוגוס.
האתוס – ערך, מכאן באה המילה – אתיקה. הסיפור צריך להיות אמין ולתת ערך.
הפאתוס – לעורר רגש אצל השומעים והקוראים, ויש אמצעים ספרותיים רבים שיכולים לשמש למטרה זו.
הלוגוס – לוגיקה – היגיון. הסיפור אמור להתפתח בצורה הגיונית – התחלה, אמצע וסוף – ואריסטו מרחיב על כך את הדיבור בספרו על ה"פואטיקה".
הבאתי כאן את תפיסתו של אריסטו בנושא זה, כיוון שעד היום אנו משתמשים במושגים הספרותיים שלו מתוך ה"פואטיקה", כולל המבנה הבסיסי הקלאסי של כל סיפור שיוצר עניין.
לאור הדיון שהוצג במאמר זה, ניתן לראות שיש קשר ישיר בין כתיבת סיפורים לערכים וחשוב מאוד שהכותב יגדיר לעצמו מהם הערכים שהוא רוצה שיעברו באמצעות סיפורו לקוראים, כדי שלסיפור יהיה עמוד שדרה מגובש שיצור עניין וייתן ערך.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית, ליווי ספרותי
טל' 052-3836231
